יצירות אחרונות
עַל נַהֲרוֹת הַלֵּב (3 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 04:21
כבר דבר לא יהיה בסדר (3 תגובות)
גליה אזולאי /שירים -01/05/2024 23:33
אל תכתב לה שיר אהבה (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -01/05/2024 21:52
העטיפה וצניעותה (3 תגובות)
צביקה רז /שירים -01/05/2024 21:44
סחרור- מתוך דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -01/05/2024 21:05
ריח הכמיהה (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -01/05/2024 18:15
הַגָּדָה שֶׁל אִמָּא אַגָּדָה שֶׁל אַבָּא (11 תגובות)
רבקה ירון /שירים -01/05/2024 12:44
שירים
פצע ישןלפתוח פצע שכבר הגליד משאיר צלקת, סימן, התרופה הטובה ביותר בשבילו היא רק הזמן, את שואלת אותי עם אני עוד מרגיש, ואני עונה שלא טוב לחיות את העבר, אני חיי את הווה, חיי את העכשיו. הזמן עובר והפצע מחלים, עברו כבר מאז כמה חודשים, אני רואה אותך שוב, מקבל מכה, הפצע נתפח, מתחילים מהתחלה, הפצע מזדהם, לא נשארה שום ברירה, זה לכרות עכשיו, או למות במהרה, אני לא יודע מה לומר,לענות, הפצע כואב ואיתו גם הזיכרונות, הם אומרים לי שצריך כריתה מלאה, לא כמו שהם חשבו, עד הברך, חלקית, את כל הברך הם לוקחים, אני ישאר נכה לכל החיים, לתמיד. נפלתי אז ביום התחרות, ברגע שהיא התחילה, והפסקתי לרוץ ואת המשכת קדימה, מסתכל על הגב שלך לעוד שניה או שתיים, ואז את נבלעת בין האנשים, נעלמת בינתיים. עכשיו אני נכה, אז מה את רוצה? רגל מעץ היא לא תחליף למה שהיה, היו שתיים ועכשיו לא עוד, אחת המשיכה הלאה ואחת נשארה מאחור. היא נכרתה בטרם עת, לפני שהספיקה להגיע למרחקים, עכשיו אני תקוע לנצח בכיסא גלגלים, נתון בכל רגע לחסדי אחרים. השאלה עכשיו היא אם אני יכול לחזור, לנסות שיקום, אולי זה יעזור, והאם זה בכלל שווה את המאמץ? אני יצליח לעמוד על שתי רגליים או ישאר משותק? תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |