בַּיִת מִשּׁוֹקוֹלָד

בָּנִיתִי בַּיִת

מִשּׁוֹקוֹלָד אֲמִתִּי,

שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים

(אֶחָד לַאֲחוֹתִי).

לַחֶדֶר שֶׁלִּי

הוֹסַפְתִּי מִרְפֶּסֶת,

וּלְיָדָהּ שָׁתַלְתִּי

גֶּפֶן מְטַפֶּסֶת.

בַּסָּלוֹן סִדַּרְתִּי

סַפָּה וְשֻׁלְחָן,

וַעֲצִיץ עִם פְּרָחִים

עַל מַדָּף לָבָן.

כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְרַהֵט

אֶת כָּל הַחֲדָרִים

הִזְמַנְתִּי לְבֵיתִי

כַּמָּה חֲבֵרִים.

הֵם הִגִּיעוּ בִּמְהִירוּת

רְעֵבִים מְאוֹד

וְאָכְלוּ מִיָּד

אֶת כָּל הַקִּירוֹת.

הָיׁה הָיָה בַּיִת

מִשּׁוֹקוֹלָד אֲמִתִּי,

שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים

(אֶחָד לַאֲחוֹתִי).

©  שיבולת ברזני