כישוף לילי..

 

 

 

25.4.10

 

 

כל הלילה היינו תחת כישוף,
קיווינו שהבוקר לא יופיע,
שיודיע לבואו..
עיניי התחננו שיתן לי מקום, אצלו,בעולם..
שיאשר לי רק ללוות אותו
עם נשיקה על המצח
לפני מסעו החדש.

צחוק מפוחד צחקנו,
התחבקנו בלי סוף,
כמה שניסינו ,אך ללא הצלחה
אחרי החיוך שבה השתיקה.

דימעתי זלגה באיטיות
כאילו מחוספסות פניי
ידייך החמימות כיסו את דימעותיי
הרעפת מעליי את צלך
הבטחת שתחכה

שאלתי אם "בטוח?"
השפלת מבטך בכדי
להסתיר את הכאב
בצעירותי אמרתי -
אבוא איתך גם אם יום בהיר
תחזור לגיל טיפשותך.
האם בעולמך יש חוקים חדשים?
האם חוזרים לשהות תחת כנפיי אהובינו?

אמרת שאהיה יפה בכל גיל.
ואתה, תמשיך להתבגר?
אל תעלם לי, אני לא רוצה לראות אותך אחר.

האם תביט בי עם אותה שובבות,סקרנות?
או שתהיה עייף מהמסע?

 

אני אוהבת אותך זואי שלי!

 

©