געגועי ללבנט

פרגנתי לעצמי קפיצה קצרה לאירופה

והזדעזעתי.

ניקיון הרחובות צרב בעיניים,

האדיבות סיברה אוזניים,

התחבורה יעילה עד זרא,

אפילו  בוונדליסטים לא אדבר סרה.

על שימור ההיסטוריה, הפארקים הפורחים

המזרקות הנקיות, המוזיאונים והנופים

אין כלל מה להכביר מילים.

אבל התגעגעתי.

התגעגעתי ללבנט הצחיח

לאנדרלמוסיה ולגועל השכיח,

לשחיתויות, לפשיעה, לעגלה המקרטעת

לערימות האשפה, לקלחת המבעבעת ,

לחוצפה, לדחיפות ל"אני, רק שאלה",

למדינה שבה הכל, אבל הכל

מהווה למלחמה אמתלה .

כי זאת הארץ שלי, ארצי היחידה ,

רק פה אני יודעת לפתור כל חידה,

רק פה אדע מפני מי להתגונן,

רק פה אוכל לכתוב בלי לסנן.

רק פה לא ארגיש זרה

ואישי לא יחשוש לחבוש כיפה,

אז עם מעט שיפור ופחות גדה

זוהי ארצי האחת והיחידה

ורק בה לא אחוש גלמודה.