מכתב לאימא (פרסום שני,מתוקן)

אמא יקרה שלי,

מה שלומך?

אני שולח את המכתב הזה לבית, למרות שאני יודע שאת לא שם.

כשראיתי את שני הגרמנים הענקים נכנסים בפראות לבית רצתי מיד להסתתר בארון הבגדים

שלך,כמו שסיכמנו לפני כן,ולמרות שהייתי מבוהל נורא,נהניתי להריח את השמלות שלך,ריח

מתוק של אימא.

הצצתי מחור המנעול וראיתי ששני החיילים הנאצים תופסים אותך משני הצדדים וגוררים אותך

בכוח החוצה כשהם צורחים כמו חיות.

בכיתי רק בלב שלא ישמעו אותי ויגלו את מקום המסתור שלי,כמו שלימדת אותי אימא.

אני אוהב את המילה אימא אימא...

אחרי שלקחו אותך ממני,יצאתי מהמחבוא ובדקתי בזהירות שאין אף אחד בבית,והחלטתי שמסוכן

להישאר כאן לבד,אז הלכתי לחדר האמבטיה עמדתי מול הראי והחלטתי לגזור את הפיאות הארוכות

מצאתי במגירה מספריים גדולות,וביד רועדת גזרתי את הפיאות,בכיתי קצת כי החלטנו שאאריך

שרקמת עליה מגן דויד בצבע זהב.,והחבאתי אותם מאחורי השידה בחדר השינה שלך,שתדעי...

אמא,אפשר לחגוג בר מצווה גם אחרי גיל שלוש עשרה?

יצאתי מהבית,(זה בסדר אימא, נעלתי במפתח שלושה סיבובים) בחוץ ירד שלג ונשבה רוח חזקה.

נזכרתי שאת ואני בנינו אתמול בובת שלג,אני עצוב כי היא נמסה לגמרי ונותר ממנה רק כובע התינוקות המצחיק עם הפומפון הצבעוני...

הסתובבתי ברחוב שלנו, והגעתי לסנדלריה של אברמל'ה. החלטתי להיכנס  אליו ולספר לו

 שהנאצים לקחו אותך,אבל הוא לא היה שם,והכול היה הפוך ושבור,אוליי גם אותו לקחו.

בפינת הסנדלריה ראיתי מיתקן לצחצוח נעליים,החלטתי לקחת אותו ,עד שאברמל'ה יחזור,ואז אחזיר
לו אותו,ויצאתי משם כדי לחפש מקום מתאים שבו אוכל לשבת ולצחצח נעליים.

אחרי שהסתובבתי שעות בשלג ובקור הבחנתי שבפתח הכנסיה  המרכזית ישנה פינה מוגנת משלג,

התיישבתי על מדרגה גבוהה,הנחתי את המתקן לידי,ושמתי כובע הפוך,אוליי ירצו לשלם לי על הצ

הצחצוח ,ובכסף אוכל לקנות לחם,אני נורא רעב...


והם התחילו להגיע.
לא בדקתי למי שייכות הנעליים,רובן היו נעליים גבוהות וחזקות,לחלק מהם היו מסמרים

בסוליות,אני חושב שהם אוהבים להרעיש בזמן ההליכה כדי להפחיד (האמת ? זה  מפחיד)
חלק מהאנשים זרקו פרוטה לכובע שלי, וחלק קיללו בגרמנית,ועזבו את המקום בזעם.

התחיל להחשיך,אני רועד מקור ורעב,אספתי את חפציי ,והלכתי למאפיה הקרובה לקנות לחם.

בתוך המאפיה היה חם ונעים,וקיבלתי סחרחורת מהריח הטוב של הלחם והעוגות שנאפו במקום.

אכלתי מהפרוסה לאט לאט,שלא תיגמר מהר, זה היה טעים נורא...

לא ידעתי לאן אלך,אני עייף וקפוא...

מרחוק ראיתי אישה מתבוננת בי,היא התקרבה אליי ושאלה בדאגה למה אני בחוץ באמצע הלילה

לא יכולתי לענות ופרצתי בבכי ,היא חיבקה אותי בזרועותיה,עצרה טכסי ואמרה שלא אדאג

היא לוקחת אותי למקום בטוח.

לאחר כמה דקות של נסיעה עצרה המונית ליד בית גדול מוקף עצים ופרחים,ירדנו,ורצנו מהר אל

מהמטבח עלה ריח של אוכל טעים, נזכרתי בך אימא, והתגעגעתי...

האישה הטובה והחייכנית מילאה עבורי אמבטיה במים חמים עם המון קצף לבן של סבון ריחני

הורדתי מעליי את הבגדים הקרים והרטובים,נכנסתי למים ולאט לאט הרגשתי איך הגוף שלי

מתחמם ונרגע...

לבשתי פיג'מה חורפית רכה,ועל השולחן במטבח הייתה מונחת צלחת עמוקה מלאה במרק

ירקות ,אכלתי בהנאה, אבל גם דמעתי, כי נזכרתי בתבשילים שלך אימא'לה...

לאחר מכן הראתה לי האישה הטובה חדר קטן ואמרה שזה המקום הסודי שלי  ובו אסתתר  עד סוף המלחמה...

אימא,

©