השואה/דודי

בס"ד                                                                                        11.4.2010

וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם--טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת:

שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת.(ישעיהו נ"ו ד')

השואה/דויד סמוכה

מהערב במשך יממה,

אשב לצפות במרקע.

כדי ליראות את הזוועה,

לדמוע ולהתאבל על עמי שהושמד.

על ידי מכונת תעמולה והשמדה,

שבין בלייעל אותה הגה.

אותה לפועל הוציא ,

להכחיד את העם היהודי .

בהתקדש יום השואה והגבורה,

אספוג ואפנים במנה גדושה.

את האסון  שעמי חווה,

על אדמת אירופה הארורה.

אראה את המוות הנשקף בעיניהם,

של גוויות מהלכות שאיבדו צלם אדם.

נעו ונדו מזי רעב שדופים וגרומים,

לגטאות הובלו אל מותם.

חלקם נהרגו בחנק,

בתאי הגזים נפחו נשמתם.

חלקם הומתו בשרפה,

ברחבי גרמניה ופולין פוזר אפרם.

אחרים נורו ונהרגו,

בקברי אחים נקברו,

שארית הפלטה שנותרה ,

הנחילה  את מורשת השואה.

היום בכל יום מימות השנה,

את אחיי הקורבנות לא אשכח .

לצורר האכזר לא אסלח,

כל עוד אני חי ,זכרם בליבי ינון לעד.

לזכור ולא לשכוח,

עד דור אחרון.