וְיָכוֹל לִהיוֹת שֶׁאָמְנַם

וְיָכוֹל לִהיוֹת שֶׁאָמְנַם

נִלְחֲשׁוּ הַדְבָרִים

מִשְּׂפָתַיִים

אֶל אוֹזֶן

וְיָכוֹל לִהיוֹת שְׁאוּלַי

נָשְׂאוּ צִיפָּרִים בְּדָכְיַים

אֶת הַקוֹל

אַךְ כְּשֶׁשָּׁבוּ הַהֵד וְעִמוֹ בַּת קוֹלִי

 עַד אֵלַי עִם הָרוּחַ,

הָיְתָּה בַּת הַקוֹל כְּבָר כְּפוּפָה וּזְקֵנָה

וּמְעֹרֶבֶת בְּדַעַת עִם דְרָכִים

שֶׁעָטְפוּ אוֹתָה בְּשִׁכְבָה שֶׁל אָבָק

  לְזָרָא וּלְקֶלֶס

לְצָמֵחַ בָּהֶן קַרְנֵי רְאֵם וְתוֹעָפוֹת

וְכַוָונוֹת זָדוֹן,

לָשׁוּב עַד אֵלַי.

וְהִנֵּה אֲנִי כָּאן

בִּדְמוּת וּבְצֶלֶם.

בְּצֶלֶם  רֹעַ הָאָדָם שָׁב אֵלַי הֵד קוֹלִי.

©