הקואלה והדוב

הקואלה והדוב

קואלה אחת הייתה חיה ביערות האיקליפטוס שבצפון, אוכלת את עליהן התחתונים של העצים החזקים, וישנה בין עליהם וענפיהם הגבוהים כדי להתגונן מהציידים.

החלה תקופת תיעוש עולמית, וחברות הגיעו ליער והחלו לכרות עצים בו. נתמעטו עד מאד עצי היער, ונצטמצם הוא עד שנותר עץ יחיד.

שאלה הקואלה את בן-דודה הדוב "מה לעשות, לעזוב את היער ולעבור למרכז?". השיב לה הדוב "מה פתאום?!, נכון התקופה אכן קשה, אבל יש עלים בעץ שלך, תאכלי מהם!" .

החלה הקואלה לאכול מעליי העץ, עד שנתמעטו העלים התחתונים בו.

שאלה הקואלה את בן-דודה הדוב "תמו העלים התחתונים, מה לעשות"?. השיב לה הדוב "יש עלים יותר גבוהים בצמרת, לעץ לא יקרה כלום אם יהיו לו פחות עלים בצמרת, תאכלי מהם!" .

החלה הקואלה לאכול יותר מעליו הגבוהים של העץ, עד שיום אחד לא נותרו יותר עלים בעץ.

שאלה הקואלה את שוב בן-דודה הדוב "ומה עכשיו"?. השיב לה הדוב "תאכלי ענפים, ממילא העץ חזק ונטוע באדמת היער, הוא לא יכול להעביר את עצמו למקום אחר, ולא יקרה לו כלום אם יהיו לו פחות ענפים, הרי גם לקואלות מגיע לאכול, לא?!" .

החלה הקואלה לאכול ענפים, עד שיום אחד קרס העץ, נשבר, והקואלה מצאה את עצמה על האדמה.

עבר שם קוף צחק ואמר "רק דוב שעומד על האדמה יכול להציע לקואלה ללעוס את הענף עליו היא יושבת. אכן שירות דוב!."