פתטי בפתה

איזה סכוי יש לי אצלה? אני שבחלומותי הפרועים  משחק שחמט על ספסל האבן בפיאצה בגן העיר כנגד סרגיי רב אומן קשיש שזכה פעם באליפות טשקנט בברית המועצות לשעבר לפני  שישים שנה ומנצח אותו. אבל במקום לשחק שחמט בפיאצה כנגד אותו רב אומן רוסי  אני מוצא את עצמי בערב פורים עושה קולות של חדוות נעורים  והולך עם אשתי למסיבת ריקודים צפופה, יין ריקודים, שמייח סופר תצעדים אחד לאחד ונתקל בסיבוב באיזה נסיך סלסה צעיר, אפשר לרקוד עם הבת שלך הוא שואל וחוטף לי מול העיניים את אשתי בניענוע מסחרר.  אני סולח לעצמי, מוחק את ארשת העלבון מהפנים שלי, נותן לחשדות להעלם מחכה שהרקוד ייגמר  ואז מזמין  אותנו לחגוג שלושים שנות יחד במסעדה סינית אינית לאור נרות ומוסיקה חרישית שלא מחייבת אימוני כושר וקצב מי יודע מה. אבל כמו תמיד בקומדיית מצבים אני מסתבך עם התפריט ובוחר בפלטת  פירות ים  לשניים, משקשק סביב סביב  עם המקלות ומנסה ללכוד בתנועת מלקחיים  את הצבעוני הרוטט הזה. אבל השרימפס הערמומי קולט בזווית העין שלו את התרגיל מתחמק ממני ונשפך עם כל הרוטב על המכנסיים.  אני אוסף את שארית כבודי וכוחותי ולא מוותר עליה הולך לחומוסיה שממול לוקח פיתה חוזר ואוסף את כל הסינית  לתוכה ומנגב....
חוזרים הביתה, מתקפלים אל המטה ונרדמים בכפיות, ואני מנצח את סרגיי.....