הר גדול ורועה קטן

פרשת יתרו: הר גדול ורועה קטן (במעמד הר סיני) [1] / מוטי לקסמן, תש"ע

זה לא היה יום שבת

גם לא ראש חודש

אבל, כל הגדולים התרחצו היטב

ואפילו כיבסו את בגדיהם.

אבל שמחה לא נראתה על פניהם

הם היו מאוד מתוחים,

ממש נרעשים

ולא הייתה להם סבלנות להשיב על שאלות.

ואז בבוקר-בבוקר היה רעש גדול, רעש חזק

והבזיקו ברקים באור מסנוור

אבל גשם לא ירד

משונה, לא?

כי דווקא עלה ענן כבד על ההר

וגשם לא ירד...

ופתאום, לא ברור מאיפה,

נשמע קול שופר

חזק מאוד

וכל הגדולים מאוד נבהלו מאוד,

הם ממש רעדו

כי קול תרועת השופר הלך וגבר

גבר והריע

גם כל העולם נבל,

השתתק, נדם:

"צפור לא צווח עוף לא פרח

שור לא געה

אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש,

הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו,

אלא העולם שותק ומחריש" [2]

וכולם פחדו נורא והתרחקו מהר סיני הלוהט.

"אני לא מבין

אבל ממש לא מבין

הרי תמיד אמרו לי

שאלוהים הוא טוב, ודואג ועוזר

אז למה פוחדים פתאום?"

שאל בעיניים גדולות

הרועה הצעיר

והתמים.

ואז הוא ראה

פרפר קטן אחד

מרפרף באויר, לעצמו

כאילו הוא לא חש

בסוער על ההר הרועש והגועש

ויד הרועה הקטן הוציאה

את חליל הקנה

מן האבנט

והרועה התמים

נשם עמוקות

ונשף בחזקה בחליל,

וצלילי הקנה

הרקידו את הפרפר

והוא חייך

וצלילי הקנה עלו מעלה, מעלה

אל ההר

ואור בהיר

זרח על העולם.

מראה מקום

[1] שמות יט–כ

[2] שמות רבה, פרשת יתרו פרשה כט