כפותים

 כפותים / משה ר. אזובי

כוס קפה שוחקת יום בהשחירה

את שיני הזמן טוחנת בראש, כמְאֵרָה

עשן סיגריה מתבולל מחוץ לבעירה

אצבע גרומה משרטטת קווי מררה

המחשבות חוצות לעומק באנקת מעמקים

רוצחות בוזזות לרוחב הרים ועמקים

שובות הן את הראש בסיבובם של מתלולים

סחרחורות מעוגלות לנצח מפותלים

השרירים זעים לאט כבר בלתי נשלטים

מקפיצים העור בעוויתות של מסוכנים

היד נקפצת באגרוף של מתאבקים

הופך מקשה עם גוף בטרם מפגשים

לעיתים שלווה נמסכת אל הפנים

כשמחשבה טובה עוברת עמוק, עמוק בפנים

אולי זו מחשבה על אהבה או רגש של חיים

שמעורר לחשוב גם טוב יש לחיים

כוס קפה נמזגת לפיות של מתים

שבחיים הולכים אינם המתבלטים

לא היה מקום לקבור חיים בין המתים

ההולכים בתלם כפותים מתוכנתים

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי