שירים

כך אספר

שיגעון מתרוצץ בעיני
מנחה ידי לפעולה בלתי רצונית,
אניח טלית על כתפיה הדקיקות של נפשי
לגוף-להתנהל במירוץ החופשי
אחר התהילה הריקה.
 
דבקות באחדות מימדים-
הנפש גן עדן, גוף פעיל סדום
רודף משגלים חפוזים.
 
כך אספר לבני יום אחד-
האמת היא מרה. המתנתי ואחרתי-
יכולתי לומר זאת מיד כשפתחת
מנגנוני הבנה:
על מהות כלכלית שבינו לבינה,
על תכנים עסקיים המסווים בינות מצגות אהבה,
על טירוף שלקחני עד מחוזות
שם הדחקתי התמודדות קשה עם שיבה.
 
אספר בבושת פנים-
כיצד בריות מגדירות מטרה
הוא יעודד השרצה, תתעורר בו בחילה
עד שתצוץ תבונה זעירה, מלאה ביראה זעומה
אך עם זאת כעוסה.
 
הייתי צריך זאת-
להוכיח בגרות שתוחלף בהצהרות
בטלות על חירות,
להחזיק קלשונים, להכות בעדרי תמימי הדעים
להיחשב לפושע המאה
על השלמתי עם היותי משוייך
לזן הקופים.
 
זה נורא-ידעתי באותם הימים
שנפשי השמורה פצתה פיה
אמרה את כל שנטמן עמוק בלשון הרבים,
אני יחיד מתוך מאות יחידים
מגלומני, טזמני, שד המשנה את כל החוקים.
 
בושה וכלימה- קפוצות
מתכווצות בין אגרופיי,
מלאכי השרת לא יכבו, רק יחליפו צבע אור בעיניי,
אני מקפל עצמי בין אותיות של תפילות עתיקות
כעת אני אלוקי, אני שאקבע עתידי,
אעלה על סוד החיים התמידי והוא-
שאין תמידיות, גם נצחיות תושמד
בוכייה בידי האדם.

תגובות