בס" ד 21.1.2010
בֹּא/דויד סמוכה
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה,
בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:
כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ.
בא רומזת על עוד שלוש מכות נוספות,
שאלוקים יכה את פרעה.
המכה השמינית היא ארבה,
שמכלה את על הצמחים שהשאיר הברד.
פרעה כמעט נעטר למשה ושואל,
לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.
התשובה שמקבל גורמת לו להימלך בדעתו,
ַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; ב
ְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ-
-כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ.
פרעה טוען שקורבנות וזבחים,
הם עניין לגברים.
ומגרש מפניו את אהרון ומשה,
ומכת החושך לא מאחרת לבוא.
לאחר שיצא מפרעה,
מטה משה בידו על השמים,
חושך ואפלה,
מתפשטים בכל ארץ מצרים.
בעוד מצרים סובלים
מחושך מוחלט.
בני ישראל נהנים,
מאור וזיו החמה.
פרעה שוב קורא למשה ואהרון,
ומתנה איתם תנאי בל יעבור.
להשאיר במצרים את,
כל הצאן והבקר.
משה משיב בעוז ובגאווה,
לא נלך בלי צאן ובקר.
מאחר והצאן ישמש לנו,
להקריב קורבנות לאלוקים יתברך.
הדברים מכעיסים את פרעה.
כח וַיֹּאמֶר-לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ,
אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.
כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ: לֹא-אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ.
תוך כדי השיחה עם פרעה,
אלוקים מגלה ,שהוא עתיד ,
עוד מכה במצרים להכות,
המכה האחרונה שאחריה
יצאו בני ישראל התרועה רמה.
היא מכת הבכורות.
ד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:
כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.
ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ,
עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
בראש חודש ניסן,
14 יום לפני היציאה ממצרים,
אלוקים מוסר למשה את מצוות קידוש החודש.
את לוח השנה היהודי,
שפועל לפי קדושת הלבנה ,
ולא כמו יתר העמים לפי החמה.
אלוקים מנחה את משה,
אלו הכנות בני ישראל צריכים לעשות.
להכין קורבן פסח ומצה לאפות,
לשחוט שה ושים דם על המשקוף.
כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,
ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם,
וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:
כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.
לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה,
וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי-
-גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;
וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם.
לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם
קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ;
וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי.
שבת שלום
