צנתור
הגעתי היום לביקורת תקופתית אצל הקרדיולוג שלי. התהליך הזה חוזר על עצמו בערך כל חצי שנה. חובתי המוסרית לבקר אצלו מאז שהיה לי התקף לב לפני כ-10 שנים. תפקידו העיקרי של הקרדיולוג לאשר שאני חי, לאשר לי להמשיך במצב כזה עוד חצי שנה עד הביקורת הבאה. לקבוע את מצב בריאותו של ליבי ותפקודו בזמן הביקור. הגעתי אליו מצויד בכרטיס מגנטי של קופת החולים וצילום .א.ק.ג. עדכני שעשו לי בשבוע האחרון. הרופא קיבל אותי כמקובל בין מכרים ותיקים, השיב אותי בכסא שמצידו השני של שולחן הכתיבה שלו והתעניין בשלומי. דיווחתי לו שאני מרגיש ממש מצוין ונמצא במלאו אוני, ציינתי שלא הרגשתי טוב כל כך אפילו כשהייתי בריא הרבה לפני התקף הלב. הוא השתתף בשמחתי, אולם הוסיף בדאגה שמה שאני מרגיש היא הרגשה "סובייקטיבית". שלא מבוססת על עובדות בשטח. ההרגשה לא תמיד משקפת את המציאות, עוד הוסיף שהרופא מומחה והמכשירים שלו קובעים האם האדם מרגיש טוב או לא, ולא ההרגשה של החולה. אתה יודע הוא אמר, עכשיו שאני שומע אותך נזכרתי באחד הפציינטים שלי ז"ל שביקר אצלי לפני כחצי שנה. השתמש בדיוק באותן מילים שאמרת קודם, וטען שמרגיש מצוין ואין צורך אפילו שאבדוק אותו. אחרי שהלך לדרכו אישתו התקשרה אלי וסיפרה בהתרגשות שבעלה בדרך הביתה ממני קיבל דום לב ומת במקום, ואין לו אפילו ביטוח חיים ופנסיה מסודרת. לכן אל תסמוך רק על עצמך. הסתכלתי עליו והקשבתי לדבריו המלומדים, גם התרשמתי שהוא ירד הרבה במשקל ונראה לא כל כך טוב. גם נזכרתי שהוא הרופא השלישי שמטפל בי, שניים מהם כבר הלכו לעולמם. התלבטתי האם להגיד את הרהורי שהוא לא נראה טוב או לשתוק. החלטתי לשתוק. חוץ מזה הוא הוסיף, כבר עברו 10 שנים מאז שהיה לך התקף לב, ופתחו את הסתימה הקטלנית בליבך עם בלון והשתילו לך גם סטנד, ודווקא מהסוג הישן בגלל שלא רצית לבזבז כסף על הסוג המתקדם יותר, לפי דעתי הגיע הזמן לעשות צנתור אבחנתי לראות מה מצבו של הסטנד ובאיזה פוזה הוא נמצא. טענתי כנגד שלפי ההיגיון הבריא שלי במידה שיש איזה בעיה הייתי צריך להרגיש שינוי, לדוגמה עייפות אחרי שאני רוכב שעה וחצי על האופניים או שוחה 50 בריכות. או כשהמעלית לא פועלת ועולה לקומה החמישית עם כל הסלים של הקניות שאשתי רשמה לי. ואני לא מרגיש שום דבר רע אפילו הדופק שלי קבוע 60. זה מעודד אבל לא אומר הרבה, הוא אמר, תעשה תור במשרד ל-א.ק.ו. לב, וגם ל- בדיקת מאמץ. תביא את האישורים המתאימים מהקופה ונראה מה מצבך באמת. תמשיך להרגיש טוב הוא הוסיף אבל אל תשתולל. יצאתי ממנו לא מעודד במיוחד. אבל חשבתי אולי הוא צודק. גם הסוס לפני שמוציא את נשמתו בועט כמה בעיטות גדולות. בקיצור אחרי מספר ימים הלכתי לקופת חולים לרופאה המטפלת שלי וביקשתי הפנייה לבדיקות שנדרשו על ידי הקרדיולוג. קיבלתי את מבוקשי ללא בעיה. הרופאה המליצה לי לעשות בהקדם גם בדיקת קולונוסקופייה מפני שלפי דעתה הגעתי מזמן לגיל שחיי לא בשליטתי כל יום שעובר אלי סכנה מוחשית. חוץ מזה בגילי היו צריכים להיות אחרי כבר לפחות חמש בדיקות מהסוג הזה. המעניין כל פעם שאני מבקר אצלה מציעה לי את הבדיקה הזאת. כנראה פרצופי גורם לה רגשות משונים. אני תמיד מסביר לה שאחרי ההתקף לב כבר ידוע לי איזה מחלה תיקח אותי מהעולם הזה. חוץ מזה לא סובל את המחשבה שיחטטו לי בתחת ללא שום סיבה. ולמה דווקא כולם רוצים לחטט לי שם? הסכנה יכולה לבוא גם מהגרון או מהאוזן ומכול חור אחר. אולם משום מה היא לא מבינה את ההיגיון שבדברי. יתכן שיש לה איזו סטייה מינית והיא נהנית מזה אבל למה אני בתור פציינט צריך לסבול ממה שהיא נהנית? בקיצור כשהגיע היום שנקבע לי אצל הקרדיולוג הגעתי למרפאה מצויד בכל המסמכים הדרושים. השיבו אותי על אופניי כושר חיברו אותי למכשיר א.ק.ג. ולחץ הדם והתחלתי לנסוע על יבש בהתאם להוראות שקיבלתי. אחרי כ-10 דקות הגעתי ליעד לאן שרצו שאגיע. הנסיעה הקצרה לא הזיזה לי בכלל. בחדר כושר אני נוסע שעה שלמה ומסיים עם 80 דופק. ירדתי מהכלי ונשכבתי על המיטה המכוסה בנייר קרפ לבן. הרופא מרח לי חצי קילו ג'ל על החזה ובדק את תפקוד ליבי באמצעות א.ק.ו. אחרי כול הפרוצדורה הורה לי להתלבש השיב אותי בכסא מולו, עיין בתוצאות של כל הבדיקות שהתבצעו בגופי על ידו. אחרי מחשבה מעמיקה שאל. מתי טיילתי פעם אחרונה בתל-אביב ? עניתי שאני לא זוכר. תשמע, הוא הוסיף שנהיו בטוחים במאה אחוז שמצבך טוב כפי שאתה נראה ומרגיש וכפי שעד עכשיו יצא בבדיקות, אני שולח אותך ל-תל אביב למיפוי לב. זה דבר טוב, גם לא כואב גם לא עולה לך כסף. אומנם הבדיקה לא בחדרה אבל כך תהיה לך הזדמנות לצאת מהעיר ולראות את העולם הגדול. אני בטוח אם לא היית חייב לא היית יוצא מהעיר במשך כל השנה. הוא נתן לי הפנייה לבדיקה המדוברת ועזבתי את המרפאה עם הרגשה טובה שאראה את עיר הגדולה בזכותו. אחרי שקיבלתי תור והצטיידתי בהפניה הדרושה נסעתי לתל- אביב לעשות את הבדיקה הנדרשת. הופתעתי מצירוף המקרים כשראיתי בבית החולים במחלקת לב על אחת הדלתות את שמו המוכר של הקרדיולוג שלי מחדרה ואת ימי ושעות קבלת החולים. חשבתי לעצמי כמה שנפוץ שמו של הרופא המכובד שלי. ניצלתי את ההזדמנות כפי שהרופא אמר לטייל בעיר ללא הפסקה. ראיתי חלונות ראווה, ואוכלוסיה אינטליגנטית ושמאלנית בכמויות גדולות בניגוד למקובל בחדרה. חזרתי הביתה ואחרי כשבועיים כשקיבלתי תור אצל הרופא המלומד התייצבתי עם תוצאות הבדיקה במרפאתו. אחרי עיון מעמיק בתוצאות מיפוי הלב התחיל לכתוב במחשב, כשמלווה בכל רעם כל מילה שנכתבה. החולה יוסי ק. גילו 74. הפסיק לעשן לפני חצי שנה. ופעיל בחדר כושר טוען בתמימותו שמרגיש מצוין, הוא נראה טוב מבחינה וויזואלית, נמצא בכושר גופני מעולה, אין לו תלונות. כל הבדיקות תקינות. לאור המצב אני ממליץ צנתור אבחנתי כדי לאמת את הרגשתו הטובה והתוצאות של הבדיקות שיצאו כולם בסדר. חשבתי לעצמי שיכתוב מה שרוצה בין כך אין לי שום כוונה לעשות צנתור נוסף בחיים. ובעיקר כל עוד שאני מרגיש בסדר. הוא נתן לי את המכתב שאמסור לרופאה המטפלת שלי בקופה.
אשתי ואני כול שנה נוסעים לאיטליה, כל פעם לחודש ימים לטפל בחמתי שנמצאת שם בבית אבות. הגיע הזמן המתוכנן לנסיעה. הזמנתי את כרטיסי הטיסה והכנתי את הכול לנסיעה. בין היתר הלכתי לקופת חולים שאני שייך לו לסדר את הביטוח הרפואי לשנינו. להפתעתי הרבה אמרו שלי לא מתאפשר לעשות ביטוח נוסעים מכוון שאני מיועד לצנתור לב. אמרתי שאני מאה אחוז בסדר ומאיפה הם לוקחים את השטות הזה. התשובה הייתי פשוטה, מהמחשב. הקרדיולוג המכובד רשם במחשב את הצורך לבצע את הפעולה. אדם שעומד לפני צנתור לא יכול לקבל ביטוח נוסעים. יש סיכוי סביר שעלול ללכת לעולמו בזמן שהותו בחו"ל מבעיות לב והטסת הגופה בלבד לישראל עולה לביטוח היום כ-5000 דולר אמריקאי מעבר להוצאות אחרות המתלוות לתהליך זה. הביטוח נמנע להכניס את הראש במיטה חולה. פניתי לכל הגורמים, לרופאה המטפלת, למנהל הקופה, לכול העובדים הרלוונטיים בחברת ביטוח, אפילו לשומר בכניסה ולפועלת ניקיון אבל לא הצלחתי לסדר את נושא הביטוח. גם פניתי לקרדיולוג ואמרתי לו שסיבך אותי לגמרי עם הצנתור שלו ושיציל אותי מהתסבוכת. הוא אמר שעושה את הכול רק לטובתי והוא לא מרוויח מזה גרוש, והמטרה שלו זה להבטיח את בריאותי ולהוכיח שאני עדיין חי. ואין באפשרותו למחוק מהמחשב מה שכתוב עליו, ובמיוחד אחרי הרוח שעשיתי מסביב הנושא. שאלתי מה עלי לעשות כדי לצאת מהפלונטר הזה. הוא השיב שהדרך הכי פשטה וכדאית לכולנו זה לעבור את הצנתור, ואם הכול יהיה בסדר ללא סיבוכים ואשאר בחיים, אוכל לנסוע בלי בעיות עם ראש שקט שאני בריא לחלוטין. לאחר התייעצות עם עצמי ואשתי הגעתי למסקנה שאין לי שום דרך אחרת לפתור את הבעיה אלא רק כפי שהוא ממליץ עליו. עם כול הסיכון המיותר שאני לוקח על עצמי. לבטל את הנסיעה עם אישתי גם לא יכולתי בגלל שבטוח היא הייתה חושבת שאת כול הסיפור המצאתי לצורך תירוץ להתחמק מהנסיעה (שמהתחלה לא רציתי) ובמקרה כזה הייתי מסתבך אתה. הסכנה שהייתה מאיימת עלי מהצנתור היה אפסי לעומת הסכנה שהייתה מחכה לי ממנה.
הודעתי לרופא שעקב חוסר ברירה אסכים לעבור את הצנתור. הוא שמח מאוד, המליץ בחום רב לבצע את כל התהליך באופן פרטי, בין כך לא עולה לך גרוש אמר, הביטוח שלך מכסה. ובמעמדך לא כדאי דרך קופת החולים ובית חולים ממשלתי כפי שעושה כל תפרן. תדע איזה "סטז'ר" יעשה לך את הפעולה המסוכנת. בכול זאת מה שבטוח בטוח. אם קורה לך משהו מי יעזור בבית לאשתך ? מי יוריד את הזבל כל יום, או עושה את הקניות וסוחב למעלה לקומה החמישית את המצרכים, או מטפל בעבודות המלוכלכות שתפקידו של גבר לבצע במסגרת הנשואים? אם אעשה באופן פרטי דרך הביטוח אוכל לבחור לי רופא מומחה או אפילו פרופסור לצורך ביצוע הצנתור. חשבתי למה לא לנצל את ההזדמנות שאוכל להשוויץ למכרים (אם אשאר בחיים) שהצנתור בוצע על ידי בעל שם מפורסם או אפילו פרופסור מכובד( כפי שהם משוויצים אחרי כול התערבות רפואית בגופם). הוא הבטיח לי לסדר בהקדם את כל הפרוצדורה, הניירת ואת האישורים ויקבע לי תור לפעולה. הרופא האדיב כתב מכתב הפנייה ארוך ומפורט על מהלך חיי, על מחלתי, ועל מצבי הבריאותי שלפיהם הבדיקות שנערכו מצביעות שאני בריא לחלוטין, ועובדה זאת הובילה אותו לחשד סביר שמשהו מסתתר מתחת פני השטח. לא יתכן שאדם בגיל 74 שעבר את השואה, עשן כ-50 שנה, נשוי בפעם שנייה, אב לשלושה וסב לעשרה, חי בישראל, במדינה מלאת מטחים, רואה טלוויזיה ושומע חדשות כל יום, ובנוסף לזה היה לו התקף לב לפני כעשר שנים ירגיש טוב, כפי שאני טוען, ואפילו תוצאות הבדיקות שנערכו לי היו בסדר. לכן ממליץ ליתר ביטחון ובהקדם לבצע בגופי צנתור אבחנתי. הוא סגר את המעטפה נתן לי אותו וביקש כשאלך לבית החולים ובנוסף לתכריכים אקח אתי גם את המכתב ואמסור אותו לרופא המומחה שיבצע את הצנתור.
שבוע אחרי הביקור אצל הקרדיולוג התעניינו אישתי ואני אצל כל המכרים שלנו, ובאמצעותם אצל המכרים שלהם, והמכרים שלהם אצל המכרים שלהם והלאה, לצורך קבלת חוות דעת מקצועית שלאיזה רופא בעל שם טוב כדאי לפנות לצורך ביצוע הצנתור. לאחר סקר מקיף אצל תושבי מרחב השרון, שחלק בלתי נפרד מאוכלוסיית הארץ וידועים שכולם מבורכים מלידה בידע רב במקצוע הרפואה כולל הצנתור והשלכותיו. הגענו בסוף למספר שמות מפוצצים. התיישבנו עם אשתי על המחשב ובאינטרנט ובדקנו כל אחד ששמו עלה בסקר ובעל ידע בצנתור עם מוניטין בדקנו את עברם המקצועי, מוסרי, כלכלי ואם יש ברשותם תעודת יושר, ודיפלומה בתוקף לעסוק במקצוע הרפואה. מצאנו רופא עם שם עולמי ומומחה בתחום שלי, שמו הצביע על מוצאו האשכנזי, (לא מתוך גזענות אלא מתוך בטיחות) בחרנו בו. התואר שלו היה משביע רצון "מנהל מחלקת צנתורים וטיפול נמרץ לב" בבית חולים מפורסם בארץ שתמותת המצנתרים הייתה הנמוכה ביותר מבחינה סטטיסטית. לפי השמועות הוא צנתר כמה חברי כנסת שהואשמו בעברות קשות כמו מעילה באמון, גניבת כספי הציבור או הטרדה מינית, ועקב חקירתם הלא מוצדקת לקו בליבם, אפילו צנתר מספר לא מבוטל מראשי פשע המאורגן. וכול הפציינטים האלה עד היום בריאים וחיים באושר ובעושר בארץ ושותים חלב ודבש וממשיכים לתפקד כל אחד בתחומו יותר טוב מלפני האירוע. התקשרתי לקרדיולוג שלי ומסרת את שמו של המומחה שזכה לכבוד הגדול לצנתר את ליבי. מסרתי שהוא הבטיח להתקשר אלי ולמסור את התאריך של הצנתור. כך עשיתי.
לאחר הודעה מראש הגעתי ביום המיוחל לבית חולים אסותא בתל אביב והתייצבתי במחלקה בפני הרופאים שמבצעים את הצנתור. הצוות היה מורכב ברופא בעל שם טוב שבחרנו לפי הסקר מהאינטרנט. ומאחות חדר ניתוח. ולהפתעתי מהקרדיולוג שלי מחדרה. התלבטתי מה לעשות עם המכתב שמצורף אלי מהקרדיולוג שלי בחדרה והתבקשתי למסור לקרדיולוג שמשתתף בצנתור. הגעתי למסקנה שקטן אני מלהבין את דרכי הגורל במערכת הרפואית בארצנו הקטנה, וכל שאלה מיותרת, בסוף יחשבו שאני אדם פרמיטבי ומיושן ולא מתקדם עם הזמן. לכן אחרי שהוא ביקש את מכתב הלווי שנתן לי הרופא המפנה לצנתור בחדרה (שהיה הוא עצמו) מסרתי לו את מכתב ההפניה. הוא עיין בו ארוכות כאילו רואה בפעם ראשונה. חשבתי לעצמי איזה מסתוריים דרכי הגורל. מי היה מאמין שהוא כתב מכתב לעצמו, הוא גם מתקשה לקרא אותו. זה לא פלא גם אני ניסיתי בבית אבל כתב היד היה מתחת לכל בקורת. אבל אני בסך הכול פציינט שמועמד לצנתור ולא גאון. אחרי שהוא למד ופענח את תוכנו של מכתב ההפניה, והסכים אתו בכול מילה ומילה התפנו שלושתם לביצוע העבודה. השכיבו אותי על שולחן העינויים וצנתרו אותי כפי שצריך. הפעולה עברה בסדר ולאחר בדיקה יסודית בליבי ומסביב לו ודרכים שמובילים אליו הגענו למסכנה ארבעתנו פה אחד שהכול תקין ואין צורך לבצע שום פעולה מיוחדת. אם סיום העבודה המומחה המצנתר שהזמנו לצורך האירוע עזב את המקום, והמומחה השני שכאילו הכרתי מאיזה מקום בחדרה כתב מכתב ארוך ומפורט לקרדיולוג שמטפל בי בחדרה על השתלשלות העניינים ומהלך הניתוח ותוצאותיו. את המכתב הכניס למעטפה ולאחר שסגר אותה נתן לי שאמסור לקרדיולוג שמטפל בי בחדרה. בשלו זה כבר לא היה לי שום ספק האם אני צריך לשאול שאלות נוספת. לקחתי את המכתב בלי מילה ושמתי בכיסי.
למחרת בבקר עזבתי את בית החולים הפרטי וחזרתי למקום מגורי בעיר חדרה. אחרי מנוחה קלה של מספר ימים עשיתי תור אצל הקרדיולוג שלי. הוא שאל איך עבר הצנתור, עניתי שהכול הייה עשר. מסרתי לו את המכתב שנכתב על ידי המומחה שהיה נוכח בצנתור שהיה דומה לו כמו שתי טיפות מים. הוא קרא את המכתב הסיכום בכובד ראש ואחרי שלמד את תוכנו והסכים עם כול מילה שנכתבה כאילו היה כותב הוא עצמו, מסר לי את הבשורה באופן חגיגי. שאני בריא ואין לי מה לדאוג ושהכול בסדר בקשר לליבי. כמובן, הוא הוסיף: קיימות עוד מחלות רבות ומסוכנות שאפשר למות מהם אבל אלה לא בתחום אחריותו. את כול אלה ידעתי מהתחלה שהכול בסדר וגם לא דאגתי וגם לא הבנתי למה אני צריך לעבור צנתור ולסכן אפילו באחוז אחד את בריאותי. בכול זאת כל חדירה לגוף יכול להביא אתה סכנה. אבל הייתי צריך לתרום את חלקי לשיפור הכלכלי של הרופא המכובד שלי, ובעקיפין לרופא מומחה נוסף שהשתתף בחגיגה על חשבון הביטוח הרפואי שלי. ולמדינה שלפחות משלושה מקומות קיבלה מע"מ. אחרי שהקרדיולוג רשם במחשב שאצלי הכול בסדר, אשרו לי את בטוח הנסיעות בלי בעיה ויכולתי לנסוע לאיטליה אם איישתי בראש שקט.
