דיויד

 

חלומות בהקיץ מסתובבים בחדר ומערפלים את מחשבותיי. החלון הפתוח למחצה מאפשר לאוויר קריר להתארח. הוילון הסגלגל והדק רוקד עם הרוח. אני פה וגם שם, נושמת את האוויר אך לא צלולה בתודעתי. חושבת על דברים רבים כל כך, שכבר לא ניתן לזכור.  

צליל הודעה מחזיר אותי למציאות. הבהוב כתום על גבי צג המחשב.

 

דיויד.

שואל לשלומי.

ברגע שראיתי את שמו, כל כולי התחלתי לשחזר את כל מה שעברנו יחד.

 

בערך שש שנים להכירותנו, אולי אפילו קצת יותר. גם כשהייתי ילדונת בת 14, יכולתי לזהות את הפוטנציאל האדיר הטמון בבחור נפלא זה. הבטתי בו בהערכה רבה. קיים בו שילוב של תכונות וכשרונות רבים. הוא ניחן ביכולת הבעה עצמית, כשרון כתיבה, חוש הומור ולב טוב. כל הדברים הטובים הללו השפיעו גם על מראו החיצוני המעולה, ונוצר כאן הבחור הכי מקסים בעולם. עבדנו יחד והיינו מתייעצים זה בזה, נותנים הערות בונות לגבי הכתיבה, מציעים רעיונות חדשים ומכירים אחד את השניה עוד ועוד.

 

משוחחים דרך האינטרנט, ממש כמו הלילות של פעם. בחופש הגדול.

בונים שיחות נפש מרתקות בקלי קלות, הנושאים צפים על פני השטח ואנחנו דשים בהם, דנים בעניינים שונים, ומאפשרים לחיבור הנפשי העמוק שקיים בנינו, להתחזק ולהשתבח. הלילות נטולי הירח, השמש מאירה לאיטה את העולם. דיויד ואני והמון מילים, מעבירים לילות שלמים של עומק רוחני אמיתי. העייפות אינה מצליחה לגבור עלינו, הנפש צמאה לעוד.

 

דיויד נשאר מדהים בדיוק כפי שהיה לפני שש שנים. כמה טוב לראות שהעולם לא הרס אותו. ממשיכים לשוחח ומעבירים חוויות וזכרונות. תמיד ידע לתמוך ולומר את הדבר הנכון, ידע לפרגן וגם לתת ביקורת בונה, שיעשע וחידש, כזה הוא דיויד.

 

בתור ילדה בת 14 זכיתי בדמות מדליקה כמו דיויד. עידודו ורצונו לעזור שבו אותי כבר מההתחלה. בפעם הראשונה בה נפגשנו, יכולתי לראות את הקסם שמרחף סביבו. נצנצים זהובים וכסופים יוצאים מפיו בזמן שמדבר בשפתו היפה. עיניו קורנות ומשדרות את טוב ליבו. תמיד ראיתי אותו כאח גדול, אך ידעתי שהוא גבר לתפארת.

 

השיחה מחזירה אותי לימים של פעם. לפני שהסתבכתי עם אנשי העולם.

התמימות, היושר והכנות. דיויד עדיין דוגל באותם ערכים.

כך גם אני.

ושנינו נהנים להעביר לילות לבנים בחוויה מיוחדת.

שיחת נפש עם מישהו כל כך רחוק,

אך קרוב.

 

וגם בגיל 21, דבר לא השתנה.

אמנם לא ילדה יותר, אך עדיין שבויה בקסמו המיוחד של דיויד.