הזוג הצעיר קיבל מהקיבוץ מתנה: מכונית לשבוע חופש
כאשר נולד רועי למורדי ותרזה , לאף אחד מאיתנו לא היה ספק כי צריך לפתוח בית- ילדים, שולה ונחמה , נשלחו ללמוד "טיפול בתינוקות".
"הילד הראשון של הקיבוץ" עבר מבית- החולים ישר לבית- הילדים אשר נפתח עבורו, שולה ונחמה טיפלו בו ביום , ובלילה היתה שומרת מיוחדת, שהתחלפה מדי שבוע.
תרזה ומורדי , יכלו לבוא לבית- הילדים , רק לתקופות קצרות, אבל כל יום היה לרועי -"זמן איכות" עם ההורים , בין השעות 16.00- 1900 ואז, החזירו אותו לישון בבית הילדים.
כמו בכל "ענף חקלאי" היינו צריכים ללמוד על החקלאות ואני ,כמרכזת- מטעים נשלחתי ל"קורס מזיקים" ב"מדרשת רופין".
בקורס היינו שלוש בנות ושלושים בנים ,אנחנו הבנות, ישבנו בספסל האחורי.
כבר ביום הראשון ללימודים , ראיתי את אחד התלמידים בספסל השני, מסתכל אחורה בלי הרף , ומחייך הסתכלתי שמאלה למרים ושאלתי את עצמי "הוא מסתכל על מרים?" , הסתכלתי ימינה , "הוא מסתכל על שולה?"
.
לא, הוא לא הסתכל על שתי חברותי , הוא הסתכל עלי.
"אולי זה מבט מקרי?" חשבתי בליבי ,
עבר יום עברו יומיים והבחור ממשיך להסתכל ולחייך.
כאשר עברנו ל"חדר- מיקרוסקופים"- הרגשתי פתאום שהוא עומד מאחורי ו"מנסה" להסביר לי איך להסתכל במיקרוסקופ, וכך עבר יום ועוד יום.
יום אחד הוא פנה אלי ואמר: "החבר'ה רוצים ללכת לסרט בחדרה את רוצה לבוא?" הסכמתי, והייתי בת יחידה בין עשרה גברברים- לאחר שנכנסנו לאולם מצאתי אותו יושב לידי .
את שם הסרט איני זוכרת, אבל, מצאתי את עצמי עם "חבר בעל עינים חומות קטנות ומרכיב משקפיים". מראה המנוגד לחלמתי: "חבר עם עינים גדולות וכחולות בלי משקפים".
בסיום הקורס כשחזרתי לקיבוץ, אסף הציני הגיע אלי עם חיוך "ממזרי"ואמר : "שלחנו אותך ללמוד על מזיקים ובמקום זה חזרת עם מזיק גדול הא?"
הצעתי לדוד לבוא לחיות איתי בקיבוצי, לאחר שהסכים
פניתי ואמרתי: "אני רוצה להביא את חברי לקיבוץ, ומבקשת את אישור שיחת הקיבוץ לכך".
נערכה שיחת קיבוץ סוערת ,
אביבה אמרה:
"מה פתאום צריך להביא חברים מבחוץ?"
אסף ענה לה: "יש לי חברה ברמתיים , את תגידי לי לא להביא אותה לקיבוץ?"
דוסי אמרה:" איך הוא יקלט בקיבוץ?" ו...........
הדיון התלהט אך בסופו נערכה הצבעה והתקבלה החלטה:
" החבר שלך יכול להצטרף אך כדי שייקלט טוב יותר בקיבוץ, כדאי שיגור בחדר עם בנים".
כאשר שמע דוד את ההחלטה פרץ בצחוק רועם:
"השתגעת?" "מה פתאום?", "הרי אני מגיע לקבוץ שלך בשבילך ובגללך".
הוא הגיע , זכה להערצת חברי- הקיבוץ , כיון שהוא היה "קיבוצניק ותיק", (מבוגר מאיתנו בארבע שנים), אך לאחר חצי שנה החליט: "הם ילדים בשבילי- אני רוצה לחזור לקיבוצי"
עזבתי את הקיבוץ – "הלכתי בעקבות בחיר ליבי"
ויתרתי על חלום להיות חלק מבנית - מקום חדש אשר ציירתי בדמיוני את מראהו העתידי, התרגשות בראשיתית של השפעה על אופי, ומראה של מקום חדש.
החים הובילו אותי לנתיבים אחרים..........
כל הזכויות שמורות ©
