אחרי שהלכת

יש בי דחף לרשום כל מה שאני מרגישה על נייר - או על מסך מחשב בימים ממוחשבים אלו..קיים דואר שיכול להישמר לעד או להזרק לעולמי עד בקליק של עכבר. ישנם אנשים שקיבלו כוויות ברגליים כשישבו ככה, שעות על גבי שעות - עם מכשיר קלט פלט שכזה. פלא טכנולוגי שכזה. אבל מה רע בלקחת דף ועיפרון, לא מחודד מידי אבל גם לא כזה שחודו גורם להשחרת הדף אחרי כל נגיעה של היד הכותבת על פני דף הנייר, אני שואלת ואני עונה לעצמי - להפסיק ולברבר, להפסיק ולהסתובב סביב מטרתו הברורה וחסרת פואנטה של המייל הזה, שהיא לוומר לך דבר אחד - פה, מהקצה השני של הים התיכון, אני יכולה להיות בטוחה - מעל כל צל של ספק - שכל מה שאוכל לומר אתה יודע. וכל מה שארצה לומר, כבר שמעת. ומהקצה של הים לזיכרון מודחק שלי עם עצמי, שלי עם זיכרוני -

לא אהיה כמו ההיא, שכתבה לאחי. ששפכה את רגשותיה בשחור על גבי לבן - עם ציור מהוקצע בצד. מלא בנקודות שחורות היוצרות תמונה מושכת של אשה בודדה על חוף. הכל אומר שזה הדבר הנכון אבל מה לעשות שלהתעורר לצידך ולישון בחיקך היה לי הדבר הכי מרגיע בחיי כב זמן רב. אז מה שאתה לא פה ולא שם, לא הכי איקס ולא יודע וואי

הגזע הנשי מקדיש זמן רב בחייו כדי למצוא את המישהו הזה שידע, שישלים, שירגיע. שיהיה תמיד ומכל הלב. כל השאר שולי. לא מרגש באמת ולמה אנחנו פה אם לא להתרגש, לאהוב, להחזיק חזק חזק ולא לעזוב. את השני לי. את השלם. וכהרף עין אני היא. ההיא. שכבר בגיל 5 ציניות העולם והכמיהה למעשה האהבה נראה אבסורדי ומדכא. הנה אני היא,. אך האם גורלה הוא הוא גורלי.

החיים מורכבים מהחלטות. יקרות יותר ופחות, משמעותיות יותר או רק מדברות על טעם חולף ועונות משתנות...כל מה שיש הוא לתהות על נכונותן של אלו. להיזהר ממכשולים, ללמוד מטעויות, ללמוד מאחרים ולספק רצונות - העולם הוא חד פעמי, אני מרגישה אותו עובר, סוחף איתו את הזמן ואת מה שהיה. מפנה מקום לדבר שעוד מעט יבוא אך יחלוף באותה מידה.לא, אני לא שיכורה - פשוט כותבת את מה שאני מרגישה, כן ללא הכרה, ללא הכרה. אם אעצור ואחשוב, אם אשקול כל צעד ואתפס לכל אמירה, לא אוציא עוד מילה כי ארגיש טיפשה. קלילה. אני לא מיוחדת יתר על המידה. לכל אדם יש קסם משלו - פשוט צריך את ההוא שיקלוט אותו. שיעבד ומאותו הרגע ימשך לצידו. זה יכול להיות נכון. זה יכול להיות רגעי. זה מה שמשאיר אותי כרגע כותבת. סתם כותבת...גיליתי בשנה שעברה כשחרקתי שיניים בשיעורי כתיבה. לכתוב זה נכון בשבילי כשאין לי מה לומר, כך - באותה נקודה אוכל לומר הכל מבפנים. כך אוכל לשחרר את עצמי מעצמי ולא איכפת לי את אני יוצא קיטשי או טיפה מתיימר. אני לא מתיימרת. אני אומרת - העולם הוא רום ציני - זה מה שאני אוהבת בו. זה מה שמחזיק אותי תמיד עירנית, בוחנת - גם אם אני לא משתמשת בפנקס הרעיונות שלי וגם אם אני לא מפנימה...אולי זה כן מחלחל? אולי זו אני עכשיו, משתנה?? אולי תשתנה איתי? הייתי רוצה. טיפה - גרסא יותר ממני. דגם מעליי - ולכן אני מבינה שאין לי זכות וזה לא הזמן שלי שלנו וזה לא נכון בשבילך. אני לא בשם שלמה. משתוקקת, נכונה. לכן, עדיין לא מוכנה. ומה עם הצלע השלישית שהיתה ולא הייתה? תהיה שוב, יש בי חלחלה רק מהמחשבה. לא ממך - מהסיטאציה,מהכוונה. שלא תהיה כוונה, שלא תהיה סיטואציה. שיהיה רק הזכרון המתוק שלך. מבט כחול עמוק לצידי. אתה