פיסגת האררט

אדי האלכוהול באו באפינו
כשיכורים המטים ליפול
ספוגים בדמים בעורקים
שורקים זורמים אופפים
רוחות הזויות

גופנו פרפרים
יפים בין קורים
כלואים במחול הימים החולפים
ארובות העיניים נושבות
סופות חולות
משם הלכנו רעולי פנים
בעיניים כלות
חגים או נופלים
במסיכות הסוככות
והדמעות מועדות
במעבר השנים מעידות
בשתיקות
הראיות נאגרות
בנשיית הזמנים
בביציות נהר
בזמן שסער

בקרב הצער האחרון
פעמו הלבבות בחרון
עץ האלון החסון
נפל ביער האגדות
מקול רוחות
ואורחות החיים
עשוהו גזרים
מושלך תבערות
המכלות
באות בשערים הנפערים
שופטים נבערים

עמדנו נדהמים
שתקנו ממעמקים
דגים והנימים הפכו זימים
מסננים ימים שרידים
בתים לאבנים
בבשר הצדפות
באו כנטיפים נוטפים
נעטפים בזוהר פנינים
שם ראיתי ילדים קטנים
שולים משיכרון המעמקים
את צדפת הפנינים
קוטפים ועוטפים
לתפארת העדיים

אז הלכנו קולפים
את הברק משלל צבעים
שיכורים ממוקשים בדעות
ספוגים אלכוהול
מהמעט ולא הכל

בכוחותינו הנותרים
שמעתי מעט
אל מול רבים
באנו בשדות שאינם ממופים
ממוקשים

ממתינים לשוגים
מבקשים קריעת איברים

בשדה הקרב האחרון
שרדנו שרידים
שרצנו במים עומדים

ללא מעשה ניסים
על פני ימים עמוקים
הלכנו מבלי משים
והפכנו קרחונים
מתגבשים יצוקים בקטבים
צוקים בזמנים הקצובים
והמים המלוחים ממיסים בשברים
במשקעים השקועים
שם עמדה ביננו ילדה
קטנה פעורת עיניים
ברגליים יחפות
משתאה משתהה
בתעתועי ההזיות
בין שניים והשנים החולפות

בין חוקים מחוקים
וחופים מלוחים
ממתינה ליונה עם מקור
מעל ראשי השופטים
בשערים מנורת השמן
האירה לאור פטפוטים
ענפי הזית כרכו סמל
בית, לשפטים

שם נשב הקול בקור
מכאן לא יעוף התור
ויונה לא תעוף אוחזת גבעול

ראינו את העורבים שחורים
נושאים בעול אורגים זמנים
מחפשים את ענפי השאול
והורגים את עלוות
הנשאים לכל
אזי ידענו לא כלו המים
אך עלו כמאז וראשית
בדין הדברים
לאור קולות ימים
ובלילות העולים

מה אמרו הבכיות מה ראית
שקראת כך בשמי
ועודני חותר לך
לפיסגת אררט