מילים הגיגים ומחבתות לחגים...

חפץ היה לאוחזה בין זרועותיו, לחבקה באהבה, ללחוש לה מילים שאגר שנים ארוכות בלבו.

והמילים....המילים נתקעו בפיו, סירבו לצאת.

"אשף המילים שאיבד את היכולת לדבר....לומר לה אהבה".-גיחך לעצמו. חש את רוחות הסתיו המכות בגבו, את צינת הליל החודרת לגופו הצנום והשותק.

השתיקות הובילוהו אל תהומות, אל שקיעות שסימאו עיניו בכאב.

כששם פעמיו לעבר האופק, שם זיכרונותיו היו קבורים תחת ימה גועשת וספינות טרופות, שם  גילו לו בנות הים את צחוקן...את מראה פניהן הזורח.

אך הוא כבול לכאבו, חבול מטלטלות הימים ומסערות החיים. נסוג אל מבוכי הזמן, טועה מול עדת עורבים המנקרים מראשו פירורי מילים אבודות, מותירים אותו פגוע על שובר הגלים, שבור ומדמם.

על פניו קפא העצב עיניו מתות מבע, דמעות זולגות, קולחות מעיניו.

גם צחוקם של עוללים סמוקי לחיים לא הספיק בכדי לעלות צל של חיוך על פניו.

מתהלך חמור סבר בסמטאות מזמני רוע, בין רסיסי זכוכית וריחות אלכוהול ודם.

בלילות הביט אל הכוכבים שמעל ראשו מבקש משאלה....והדמעות שוב זולגות חונקות את גרונו.

תן לי אלוהים שקיעות אחרות

שתיקות אחרות

תן בי מילים לומר את שבלבי

הצילני מתהומות

תן חיוך ושחוק על פניי

סבלתי עד בלי דיי

שחרר אלוהים את  ידיי

לכתוב לה עוד אהבה....

תן מילים בפי לומר לה אהבה...

המילה הראשונה "חפץ" הייתה ההשראה לכתיבה...

שלושה ימים היא מציקה ללא מנוח....והיום סוף סוף אני שקט ממילים...

-עד למילה הבאה שתכה שוב כרעם ביום בהיר.

או עד שתכה בראשי אשתי במחבת החדשה שקניתי לה לחג.

אחלה חג לכולם....אוהב אתכם.