מתפלל מול לועג/דודי

בס"ד                                                                                                        29.9.2009

ג  חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ:    כִּי-רַב, שָׂבַעְנוּ בוּז.
ד  רַבַּת,    שָׂבְעָה-לָּהּ נַפְשֵׁנוּ:
הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים;    הַבּוּז, לִגְאֵי יוֹנִים.(תהילים קכ"ג)

מתפלל ולועג/דויד סמוכה

הוא מתפלל,

זועק אל השם.

מולו עומד מגחך,

"חברו" המתפלל.

הוא עומד,

בעת פתיחת שער,

צועק בקול רוטט,

ומולו מן "חברו" ויכוח מנהל.

ערב יום כיפור,

קהל רב את בית הכנסת ממלא,

מול קולו הרועד,

"המתפלל" לועג.

גם ביום הדין,

אין סבלנות וסובלנות.

מקרוב שומעים צעקה,

בפאתי בית הכנסת נשמעת לחישה.

אין כבוד בין חברים,

גם כשהרב מתיר.

החברים אוסרים,

כל אחד חושב שקולו קול זמיר.

כשמישהו מנסה ,

ברשות להצטרף.

הערות ציניות הוא שומע,

בוש ונכלם למקומו חוזר ומצטנף.

נוסף לכאב הפיסי,

שאלוקים לו נתן,

ביום כיפור חש כאב נפשי,

מ"לעג השאננים ", מבני האדם.

כל יום הכיפורים,

התפלל על חבריו.

שאלוקים יסלח להם,

גם לאלה שהלבינו פניו.

גמר חתימה טובה