לו רק ידעת

לו רק ידעת

כמה אישה הרגשתי

כשליטפת שערי בחושך

שכבת למולי וסיפרת,

מילים שאומרות אהבה

ולא הרפית ממני

כשקמתי מוכת פחד מהסיוט,

בו אתה כבר לא לצידי.

לו רק ידעת

שליבי ביקש מנוחה,

הוא פחד שיתפוצץ

מכל כך הרבה אהבה

ודפק כה חזק ,

לא השקיט פעימותיו

כשנכנסת לחדר.

לו רק ידעת

שאיתך הייתי פרפר,

פרפר אביב מאושר

שעף ללא מנוח בחלל

צובע את האוויר

בצבעים של אהבה

פרפר נאיבי ,

מאוהב.

לו רק ידעת

איך כמו פרפר דעכתי

אחרי מעט זמן,

כנפיי יבשו וגם דמעותיי

מעופי הנמיך קומתו

צבעיי דהו בפינת החדר

ושם נותרתי מאז.

ליבי שאז אהב עד מוות,

מת מאהבתו הנכזבת

אפילו לאחות שבריו לא יכולתי,

קטנים הם וחדים

ניסתי להכניס ידי פנימה לתקנם

והכאבתי לעצמי עוד יותר.

הסיוט הפך מציאות

מדוע אינך מחזיק ידיי בחושך,

מלטף את שערי ולא מרפה?

מבטיח  שלא תלך

והסיוט יחזור לעולם החלומות?

שלח לי מילת אהבה,

חבק אותי ותרגיע.

אמור שיהיה טוב,

וחבר את חלקי ליבי

שיחזור לפעום כמו פעם,

לצידך

למענך.

לו רק היה לי האומץ,

הייתי עושה שתדע

ואולי אז

היית חוזר

או לא הולך בכלל.