שמחת חיים של חיים שלמים נאגרת לתוך דמעות צבעוניות, שמתגלגלות לך על הלחיים, מתבלבלות מהצבעים שהן מכילות, לא יודעות אם הכחול הוא העצב או האושר.
הן נאמנות לך, משרתות את העצב שלך בנאמנות, ואת משקרת להן.
מספרת להן שליבך מתפוצץ מאושר, שאת על גג העולם, בזמן שתוכך מנופץ לרסיסים קטנים וחסרי משמעות על רצפת החדר.
את כל סביבתך הכנסת ללופ הזה, מעמידה את כולם במבחן הנאמנות והמציאות- בזמן שאת חיה לך במציאות אחרת.
אחת כזו שבה את חזקה ומתמודדת, מתמרדת נגד הרגש שלך, נגד מה שהבטן רוצה לצעוק אבל לא יכולה, כי בעולם שלך את שורדת.
ויש מי שיזין את האשליות והחלומות, שיגיד שאין לך מה לדאוג ובסוף הכל יתגשם ויחזור להיות כמו פעם.
כשהיה ורוד. ומתוק.
אם רק תפקחי את העיניים, תראי שעדיין ורוד, אבל בגוון קצת אחר. וגם ירוק וצהוב בחוץ, והכל פורח תחת השמש, ורוח נעימה מנשבת והיא לאו דווקא מקפיאה לך את הלב.
היא רק מאווררת אותו, מפנה לך מקום לדברים חדשים.
כאלה שאת צריכה לרצות לקבל.
אבל את אוטמת את העיניים ועוצמת את הלב, ואת האזניים.
ובעולם שלך הכל אפור וקר. הלב שלך מתכווץ מקור, במקום שישכב לו ויתפוס קצת צבע בשמש.
את החיוכים שלך, את תולה לייבוש אחרי שנרטבו בגשם, ולא שמה לב שהם מצטמקים לאט לאט, מתקמטים למשהו שאחר כך יהיה לך קשה נורא למתוח בחזרה, בטח שלא מלחי ללחי.
הם מצטמקים לך,
ונעלמים.
כמו התומכים שלך. אלה שאת בוחרת לראות שנעלמים, אחד אחד, אבל את שוכחת שמי שמשדר חסינות לא יכול לקבל תמיכה- פשוט כי הוא לא מראה שהוא צריך. ואף אחד לא רוצה לתמוך במשהו שכבר עומד יציב ואיתן.
במציאות שלך, את שורדת את כל האכזבות, לא כואב לך, וכבר לא אכפת לך מי נמצא ומי הלך. את משכנעת את עצמך שכבר אין לך רגש, שהכל עובר לך ליד, או מעל, או מתחת, אבל אף אחד לא פוגע לך בול.
במטרה.
את שוכחת שרגש הוא לא רק האושר. שכמה רגש- ככה כאב.
ושזה גם מותר, להישבר. כי עם כמה שכולנו חושבים שאנחנו כן- אף אחד מאיתנו לא באמת מלאך, ואין לנו באמת כנפיים.
שם, במציאות הזו שלך, את הכי חזקה, ולא נשברת, גם לא נסדקת. שם כבר התאחו כל השברים בעזרת דבק שלוש שניות.
כמה מהר, ככה חזק.
ולשם, למציאות המדומה והמזוייפת שלך, את מנסה לשאוב את כל מי שרואה את המציאות שלך
מבחוץ.
את כל מי שרואה אותה כמו שהיא באמת, אבל אין לו אומץ לנפץ לך את הבועה.
כי ילדה,
המציאות שלך היא בועה אפורה של אושר מדומה,
ואם רק תנפצי אותה ותשתחררי מהכאב,
אולי תדעי גם אושר אמיתי.
