חזרה ליצירות
שירים

בלי שם

שירי | (08/08/2009 21:37) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
תשעה חודשים של ציפייה,
תשעה חודשים של סבל.
בחילות,הקאות,סחרחורות.
כל כך ארוכה ההמתנה.
תשעה חודשים מחכים,מצפים,
מתכננים ומסדרים.
ואז-יום אחד,
מים יורדים,צירים לוחצים,
קדימה לבית החולים.
המים יורדים ללא הפסקה,
הצירים כואבים,לוחצים מעייפים.
רופא ועוד רופא-
"יש לך עוד זמן,תנוחי לך כאן".
הצירים מתגברים,
לוחצים,כואבים.
מתפתלת,מזיעה
מתחננת לזריקה.
רופא ועוד רופא-
"יש לך פתיחה,
הלאה לחדר הלידה".
הצירים כואבים,לוחצים,מעייפים.
רופא ועוד רופא-
"קדימה שכבי,תקבלי הזריקה".
שעה ועוד שעה
והזריקה לא מגיעה,
ובינתיים הצירים מתחזקים,כואבים.
שעה ועוד שעה
והזריקה לא מגיעה.
רופא ועוד רופא-
"הגיע זמן הזריקה".
שעת מנוחה,שעה שלווה,
הצירים פוחתים אפשר להרגע.
שעה עוברת והצירים מתגברים,
"אולי תביאו עוד זריקה?"
רופא ועוד רופא-
"גבירתי את מוכנה",
"ומה עם הזריקה?"
"גבירתי,את גמורה"
קדימה ללחוץ,לדחוף ולנשוף.
לא יכולה, כל כך עייפה.
קדימה ללחוץ,לדחוף ולנשוף,
חזק חזק...
והנה הראש,
ועכשיו-
לא לדחוף!
ושוב-
דחיפה אחרונה,
הרגשת הקלה.
 
את נמצאת על בטני,
קטנה,כחולה ושקטה,
כל כך יפה.
"למה היא לא בוכה?"
"אל תתדאגי,בלילה היא תתחיל".
כל כך יפה,
"למה את בוכה?"
מושלמת של אמא,
קטנטונת יפה,
אהבה מטורפת, אהבה יפה,
חיים חדשים-
כל כך מעייפים,
אך-
כל כך מאושרים!
 
 
 
כל הזכויות שמורות לשירי רוזנבאום!

תגובות

חזרה ליצירות