שירים

	אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת (רוקדות) בַּכְּרָמִים...
המשנה בסוף מסכת תענית

ט"ו באב/דויד סמוכה

ט"ו האב, חג הפיוס והאהבה,

בנות ישראל היו לובשות בגדי לבן שאולים.

הולכות לרקוד ולחולל בכרמים,

למצוא בני זוג חתנים מתאימים.

כל אחת משתבחת במעלתה,

יחוס משפחתי , יופי ומעמד.

ה"סיפור" מתחיל ממעשה "פילגש בגבעה"

כאשר איש בנימין אונס אישה מיהודה.

המעשה הנורא גרם למותה,

בעקבותיו בני ישראל נלחמו בבנימין מלחמת חורמה.

שבט בנימין,נכחד כמעט מחוסר נשים.

לכן הותר לצעירי בנימין הרווקים,

להגיע לשילה לחטוף מחוללות מהכרמים.

וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִין וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין.... וַיְצַווֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִין לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִין
)שופטים כ"א י"ז - כ"א)

שנדע תמיד לאהוב,

לא לכפות את עצמנו.

שנדע להכיל באהבה,

את כל יקירינו.

לאהוב תמיד עד כלות,

לאהוב את הרחוק והקרוב.

לאהוב אהבה תמימה,

אהבה שלא תלויה בדבר.

אני מעניק את אהבתי,

לאשתי ולבני משפחתי.

אני אוהב את כל עם ישראל,

אני אוהב כמובן את כולכם.

"על הכול אפשר לו לאדם שיכוף את עצמו וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה אינם מועילים שום שעבוד וכפייה שבעולם". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)

חג אהבה שמח!!!!!!!!

תגובות

ט"ו באב/דודי