חייתי בבועה .

אך היום תווי פניך כה זרים .

פעם נחשבת בשבילי לאדם כה קדוש ,

אך היום אתה נראה לי סתם ילד נדוש .

פעם מילותייך נחשבו לי כאוצרות ,

והיום הן סתם מילים נפוצות .

מהמבט שלך , שהייתי נמסה ..

נותר לי רק לרצות שנאה .

תמימותי אכן השתלטה עליי ,

ולבסוף פקחתי את עניי .

כמה זה נורא להבין שאני היחידה ,

היחידה שחייתי בבועה .

בתוך בועה חונקת ,

בה נמצאת אהבה מושלמת .

כנראה הגיע הזמן לפוצץ את הבועה ,

לראות עד כמה העולם לא כפי שנראה .

לראות עצים נבולים ,

במקום שהיו פרחים יפהפיים .

לראות שנאה במקומות שהייתה אהבה .

מהמבט שלך , שהייתי נמסה ..

נותר לי רק לרצות שנאה .

תמימותי אכן השתלטה עליי ,

ולבסוף פקחתי את עניי .

כמה זה נורא להבין שאני היחידה ,

היחידה שחייתי בבועה .

במקום מסוים אני אומרת תודה ,

העולם אפל , שחור ורע ..

אך אני קיבלת אותך כמתנה .

לימדת אותי דבר בשם אהבה ,

בזכותך הבועה שלי הייתה מקסימה ,

בגללך הגיעה זמנה והיא התפוצצה .

לימדת אותי מהי אהבה ,

אבל יותר מכל לימדת אותי מהי שנאה .

נותר לי רק לרצות שנאה .

תמימותי אכן השתלטה עליי ,

ולבסוף פקחתי את עניי .

כמה זה נורא להבין שאני היחידה ,

היחידה שחייתי בבועה .