הסוף

יש רגעים מסויימים שהכל הופך לשחור מסביב ואתה תוהה אם זה מה שמסמל את קץ העולם שהכרת עד כה,אם זה קץ החלומות וכל מה שהפך אותך למה ומי שאתה.

שעון החול עוד מעט מתרוקן
וכל אשר ידענו יחד נהיה חיוור כאמש
ותהיות עולות על מה ולמה
ומה השתנה ונחתם כמחצה ביננו

שניות גנוזות של נשיקות טרופות
ורגעים שלמים של ריקנות
פתאום הופכים לחלק ממה ששנאנו
פתאום...זה לא זה

תהיות...האם הרגש נעלם
האם הטנגו נועד לבן אדם אחד?
האם זו התקווה שנסה לה
האם זה החלום שהפך לסיוט

לא אשאל יותר מדוע או למה
לא אטריד מנוחות קצובות זמן
לא אבכה בלכתו המייגעת
ולא אנצור כל כעס או כאב

רק אתבונן בחלל הריק שנשאר
אסיח דעתי מהרגש שבוער מבפנים
שלא אקרוס...שלא אזכור
שלא אבכה...שלא אכאב