זִקנה

זִקנה/יאיר בן-חור

(‏27 אוקטובר, 2008, ‏כ"ח תשרי, תשס"ט)

חוֹלוֹת מִדְבָּר כְּפוּלִים, מִשְׁנָה לֹא סְדוּרָה –

בערבול נִצְחִי מותירים צַלֶּקֶת אֲדֻמָּה,

בערבוב אין-סופי פורצת דלקת עצוּמה,

פוגעת, נוגעת, מה התרופה ומה המזור –

תווי פנים נפולים שוב לא יוכלו לחזור.

*

שלבֵּי תריסים מוגָפִים, חלון נָעול,

זרועות שלובי ידיים מונפות, צלצול בָּהול –

בניסור חירש מבעירים דלֵקה לוהטת,

בוויתור עיוור מסתירים שרֵפה משתוללת,

פּורעת, כורעת, מה הכאב ומה הדאבון –

שלבֵּי תריסים מוגפים זוללים את הלב לתיאבון.

*

לא קל לו לצעוד, ללב התּוֹשֵׁשׁ

מהרגע הבא הזה איננו עוד חושש,

ממתין, מייחל,

מנסה להבין בכוחו הדל ושואל

מדוע זה מתבושש,

ובמקלו עשבי ישישוּת מקושש.

*

מנהרת הזמן קורצת, אור חשֵׁך בסופהּ,

דמעה תשושה אליה פורצת, קור קפוא מסוּפה,

הרגע הבא הזה מתקדם ומתקרב,

הרגע שאחרי זוחל כצב, כשועל אורב,

עין בְּעַיִן נעצמת, חום בכפור מתערב –

מנהרת הזמן קורצת, ויידום אז הלב.

***

 כל הזכויות © שמורות