|
ערני שלי,
מדוע עזבת? נותרתי לבדי ,ללא אהבתך, פעם היית לצידי, המשכת הלאה, אל עתיד ורוד יותר, ואני מתפללת שתחזור, אסור לי לוותר. הלב נסדק, תקועה עדיין בעבר, חלפה לה עוד שנה והלב כבר נשבר... בין שברי הגלים, הדמעות נסחפות, לאט לאט, השכבות מתקלפות ,לצד כאב הגעגוע שוכן הפחד. הפחד ששורף אותי לאט לאט, הפחד שיגמור אותי עוד מעט, הידיעה שבגלל תאונה עזבת אותי, העובדה שלעולם לא תשוב להיות איתי...
לוקחת עט ונייר וכותבת לך מכתב. זה הזמן לפרוק את כל הרגשות, אך שאת שמך רושמת מרגישה את ידי רועדת, משהו עוצר בעדי לא נותן לי לכתוב. מרגישה דקירה בלב ומתחילה לבכות והנה דמעה ועוד דמעה והנה שוב חוזרת בי אותה התחושה. תחושה של עצב, תחושה של כאב, תחושה שחודרת לי עמוק אל תוך הלב. ושוב לכתוב אני מנסה, ואז עולים לי כל סימני השאלה. למה דווקא אתה? ואיך כל כך מהר חלפה לה עוד שנה? איך ממשיכים בלי אח? איך כל כך מהר עזבת אותי כך? מחפשת תשובה לכל השאלות.
בין זיכרון לזיכרון מזילה עוד דמעה, מראה לכולם שאני חזקה, שדבר לא קרה, אך בעצם צועקת ללא מילים, "עשה שיבחינו, אנא אלוהים!" תגרום להם לראות שרע לי בלב, שכבר המון זמן הנני שרויה בכאב, תחזיר אותו אליי השב אותו לכאן הכאב שהשארת גדול עליי ערן.
הכל שחור אפור השמיים בעננים מכוסים, ואני בוכה צועקת ולא יודעת כבר מה עושים.
ושוב זיכרון קצר עולה, ושוב כל החדר בדמעות מתמלא, כל דבר אותך לי מזכיר, הכל אצלי מת כבר..ואין לי אוויר ופתאום אני כל כך לבד,והעולם שותק, ואין לי אף אחד, מדמינת אותך אבל זה לא באמת, ורע לי ועצוב, מתי כבר תשוב?!
הולכת ברחוב מביטה לכל מקום. אני רואה אותך בחלום, אבל המציאות היא לא חלום. ואתה לא כאן, אני מתגעגעת אלייך ערן!
תחזור אני מבקשת, תחזור אני מתחננת תן לי לספר לך מה חדש, תן לי למסור לך ד"ש תן לי להיפרד ממך כמו שצריך, תן לי להביט בך שוב. לראות שוב את פנייך, להביט שוב בעיניך, להיות לידך, לצפות שוב בחיוכך.
באחד השיעורים דברנו על תאונות והתאונה שישר עלתה לי בראש היתה התאונה שבה אתה נהרגת אני עדיין לא מאמינה שזה קרה שעברו כבר שנתיים שאני נזכרת בכך או מתבוננת בתמונותיך הדמעות לבד מתחילות לזלוג אני עדיין זוכרת את יום התאונה שאחותי נכנסה לחדרי בזמן השינה ושעוד לא ידעו מה בדיוק קרה היא אמרה לי שאתה עברת תאונה ושעוד לא יודעים מה בדיוק קרה ואם אתה ערני כבר לא בחיים. היתי בהלם התחלתי לגמגם אמרתי לאחותי שזה לא בדיחה טובה שתפסיק לעבוד אליי היא ענתה לי זה לא צחוק ולצערי זה נכון ישר פרצתי בבכי ואף אחד כמעט בבית הספר לא הבין מה יש לי או מה קרה לי פתאום שאני בוכה איך בשניה נעלמת הכל פתאום נראה שחור ולא נקלט למה? למה את כל הטוב שה' ברא הוא גם לקח לקח ולא החזיר עכשיו נותר חלל ריק בלעדיך שאי אפשר למלא או להשלים.
והדמעות חונקות, ובעיניים יש רק עצב, וגעגועים אלייך.
תחזור כי אני מתגעגעת, תחזור כי בלעדייך אני משתגעת.
ילד שלי מלאך, אני אוהבת אותך כל כך!
|
