רגע של שליטה

"אני עדיין לא יודע", שתיקה רועמת מהקהל כזו שלא היתה מפריעה לי בדרך כלל. שתיקה כזו חדה שכן מפריעה לי כשזה אישי.כזו אני.אפילו נדמה לי שההיא, זו שמסתכלת מבינה שיש פה בעיה, אפילו כנראה ראתה את נפנופי היד שלי האיטיים ואולי את התחנונים בעיניים שתפסיק.היא הבינה שפה היא צריכה להתרחק.

הבינה שיש פה אהבה שהיא לא מבינה.

 גם אני לא מבינה. אני אוהבת אותך.

אני אוהבת איך שהיית נרכן עליי על החזה בשייכות.

אני אוהבת איך שהיית מבין אותי בכל עפעוף של מילה שלי והבעה.

 אתה נכנסת לשלך, וקשה לי להיכנס לשם.בבקשה תתן לי להיכנס.

אני מתחננת ואני לא עושה את זה אף פעם.

אתה היחיד שמשתלט עליי.למה לעזעזאל אה משתלט עליי?אפשר להוציא את הילד מבת ים, אפשר!אבל אי אפשר להוציא את בת ים ממנו.

כולם מפחדים ממנו. אפילו ההורים שלו.מפחדים להוציא מילה, להתערב?לדבר?לגשש?לא בא בחשבון!!!זה הוא!

אסור להגיד מילה לא במקום.

 אבל אוהבים אותו נורא, למרות מה שהוא ומי, הוא"ילד טוב", אין לו אף אחת שתהיה מציאה. גם לא אני, ואני "ילדה טובה"! אני באמת ילדה טובה!!!

אני סובלת את השטויות שלו!!!!, ויש לו שטויות

שליטה זו המילה.

אני אוהבת אותו נורא.

אני גם די בטוחה שהוא יתחתן איתי בסוף (בע"ה) אבל התלאות, התלאות.

הוא יודע שהוא קשה, אבל יותר מזה הוא יודע שאני רואה שהוא קשה.

 יותר מזה הוא מבין שאני מבינה שהוא קשהונשארת.

את זה הוא לא מבין.

את זה קשה לו לסבול.איך הוא כזה ואני עדיין פה.

אני פה ואני כאן כדי להישאר.

מזוכיסטית מפגרת זה מה שאני.

אני יודעת שיהיו לנו ילדים יפים ואהובים.

מזוכיסטית נכון אבל אופטימית.

הוא אוהב אותי בדיוק בגלל זה.

הוא שונא אותי בדיוק בגלל זה.

אני שונאת אותו נורא.

גם אוהבת אותו נורא. זה מה שנורא.