ילדון קטנטון

לא ציפור, לא נמלה הוא מחפש

רק הרפתקה, קצת להתרגש

תופס ועולה הוא על ענף ועוד ענף

והנה הוא תיכף כבר בצמרת העץ, פורש כנפיים ועף.

ילדון קטנטון נמצא כבר גבוה על העץ

הוא מביט סביב ורואה את הכול וחושב – כך מרגיש הנץ

הוא ממשיך להסתכל מרחוק ומקרוב

ולפתע מרגיש הוא חזק כמו הדוב

אך אוי, מה זה קרה? לפתע שמע הוא קול מלמטה

כן, זוהי האדמה שקוראת לו לחזור אליה.

ילדון קטנטון הביט לעברה – למטה, ופתאום הרגיש שם

קצת לבד – קצת בפחד

 כי חשב שמי שמטפס כ"כ גבוה חייב הוא סרגל לקחת.

יצאה אמא לחלון ואמרה: "חדל כבר מלקפוץ כמו קוף על עץ

בוא לאכול ארוחת ערב ולהתרחץ"

ילדון חש שתיכף החושך יירד ואת הכל הוא יכסה

אך למה זאת עדיין לא הצליח להגיע אל הדבר הזה שבשמיים אור עושה.

חשב לעצמו – אני חייב לגעת בעיגול הצהוב הזה מחר

כי אחרת לא עשיתי דבר.

הוא כבר החל לרדת בזהירות מטה מטה

ואז צץ לו רעיון – אולי מחר אטפס על ספינה שטה.

וכך כשהתכונן הוא כבר לישון

דמיונו לא עצר – הוא עבד כתקתוק  השעון

ובאמת

דבר אחד הוא ידע-שהיום לא היה זה יום ההרפתקאות האחרון.