אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא ד"ה אהוב את

אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה [אדם] שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר:  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כ' ח-ט). רבי עקיבא אומר ... ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה. לערב שבת אין לו מה יאכל ... רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר: וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ [וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר] מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל (בראשית ב' טו-טז). רבי טרפון אומר אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כ"ה ח). רבי יהודה בן בתירא אומר [אדם] שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ (שם כ' ח) ומה תלמוד לומר וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן.

אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה  / יהושע רוזנברג

שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי, בָנִים

הַטּוּ אָזְנְכֶם לַאֲמָרַי, רֵעִים

עָפָר מִן הָאֲדָמָה יְצָרָנוּ בּוֹרְאֵנוּ

וַיַּנִּחֵנוּ בְגַן עֵדֶן עוֹלָמוֹ לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, 

בְּזֵעַת אַפֵּינוּ נַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ

וְהָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּחְנוּ מִשָּׁם תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ,

אִם תִּשְׁמְעוּ וְתַעֲבֹדוּ תְּכַלּוּ יְמֵיכֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיכֶם בַּנְּעִימִים

שָׂמֵחַ לִבִּי מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי.

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי, אִכָּרִים וְכֹרְמִים, וְאִכְלוּ טוֹב,

הַקְשִׁיבוּ עֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה

וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם.

אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם,

כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה

נִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם

נִירוּ לָכֶם נִיר, יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ,

אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם, זִרְעוּ וְקִצְרוּ

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ

וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד, רָעֵב יֹאכֵל.

שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי

וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי

אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו

יֵצֵא אִישׁ לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב

בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה

וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ

לִלְטוֹשׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ

לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה.

אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא

וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם

בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם מָה תַעֲבֹדוּן

נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ

כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ.

עִבְדוּ בְּשִׂמְחָה!

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹדוּ בֶּחָרִישׁ

אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד בְּחֶדְוָה

יְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף

מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם

לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר

אֶת נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ

הַיּוֹצֵר, עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם,

אֶת חֹצְבִים וְכָל חָכָם בְּכָל מְלָאכָה.

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:

"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"

וַאֲמַרְתֶּם: יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ

לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה  

הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ

כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף

כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע

לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה

תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ

וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס

וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד

וְהָיְתָה כְּגַן עֵדֶן

תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר.

אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה  

אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ

אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ

תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה

תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן

עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ

 תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ

וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.