בס"ד
" רחל היקרה...."
את בודאי לא מכירה אותי, שמי אדוארדו אני יהודי בן 25 הגר במונטוידאו, ברוך השם, יש לי שני ילדים משה ורחל, כן "משה" כשמו של אחיך ו"רחל" ממש כמו השם שלך...
עד מלפני שבועיים חיי היו די שגרתיים, וסבבו סביב עסקי החולין במפעל התכשיטים שאני מנהל, לבין לימודי הקודש בישיבה הגדולה בלב העיר.
רעייתי אסתר שתחייה היא בתו של רב הקהילה המכובד שלנו,אשר יועדה לי עוד בהיותי בן שבע עשרה שנה, ברוך השם, כבוד גדול נעשה לי ולמשפחתי לזכות בשידוך הגון כזה, שידוך זה יצא אל הפועל בזכותו של אבי ששמו עשה לו נפשות בקהילה כאיש נדיב, ובעל לב טוב.
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה", אסתר רעייתי מטפלת בי ובילדי בחריצות ובחכמה, משמשת כעמוד התווך של המשפחה, בצניעותה הרבה דואגת לעניי העיר בגמילות חסדים ובמתן בסתר.
בערב שבת נעמדת היא מול החלון, עטופה במטפחת לבנה, ומדליקה את נרות השבת, בטהרה ובכוונה גמורה עוצמת את עיניה לכניסת שבת המלכה, ומתפללת על עם ישראל.הילדים ואני עומדים ברגעים אלה לידה וזוכים למנת הקדושה המחממת את הלב ומחזקת את כל רמ"ח האיברים, שואפים לריאותינו את אחדותה של המשפחה.
הנני מתפלל שבמכתבי זה לא אגרום לך צער או חו"ח אפריע למהלך התקין של חייך, ואם כך יהיה נפשי לא תדע מזור עד עולם, אולי לא הייתי שולח מכתב זה אליך אילולא נצטוויתי על ידי אבי אשר החזיר לפני שבועיים בליל שבת קודש את נשמתו לבורא עולם.נסתרות דרכי השם יתברך, ודרכיו דרכי צדק ומשפט.
אני המאמין באמונה שלמה, שלקדוש ברוך הוא יש דרכים הנשגבות מעיני אדם, וכל מעשיו וחוכמתו הרבה, יש כוונה מאחוריהם, ולא לחינם נעשו.
על ערש דווי ציווה אבי לקרוא את פסוקים ממגילת איכה: "אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אותי נהג וילך חשך ולא אור אך בי ישב יהפך ידו כל היום בלה בשרי ועורי שבר עצמותי בנה עלי ויקף ראש ותלאה במחשכים הושיבני כמתי עולם"
אז ביקש מכולם לצאת ושאשאר איתו לבד בחדר,ביקש שאקרב את ראשי אליו ואז גילה לי את סודו.
אבל וחפוי ראש סיפר לי על המשפחה שהשאיר בארץ הקודש, דיבר על אימך ועל הילדים שנטש בלית ברירה, סיפר על אהבתו וגעגועיו, סיפר שלא היה בו כוח ואף לא אומץ לפנות אליכם בעצמו.
לילות שלמים התהפך על משכבו, ולא ידע את נפשו.
רחל הניחה לרגע את המכתב, הדמעות הציפו את גרונה וזינקו החוצה בפרץ בלתי נשלט.
היא ישבה לבד בחדר והרגישה שכוחותיה לא עומדים לה.
ברגעים אלה הייתה צריכה את אייל שיעמוד לצידה, שיחבק, שיעודד, אבל לצערה היא הייתה לבד בבית ולא היה לה על מי להישען, לפחות כך התנחמה, הילדים לא עדים לפרץ הבכי הזה.
איך ככה באמצע החיים בא מישהו והופך לה את מגדל הקלפים הזה?
לא מספיקה הייתה טראומת הנטישה ועכשיו בא המכתב הזה ופותח את הפצע הזה שחשבה שכבר הגליד מזמן?
אבל בשלב הזה היא כבר לא יכלה להניח למכתב, היא כבר הייתה עמוק בתוך עין הסערה והדרך ממנה היא או במצולות או שתצליח איכשהו בכוחות אחרונים לצאת ממנה חזקה יותר מאי פעם.
רחל לא הייתה מסוג האנשים שנוהגים לוותר, מסע החיים הלא פשוטים שלה הקשיחו אותה ונתנו לה כוחות ותעצומות מרובים, היא החליטה לאחוז במשוטי החיים שלה ולהפליג בהם בכל כוחה, היא החליטה שהשלב שהועיד לה הגורל הכרחי להתנקות הנפשית שלה.
היא נטלה שוב את המכתב והמשיכה לקרוא
בין שיעול אחד למשנהו תיאר את הכלימה והחרפה שהיו מנת חלקו, ולא נתנו לו אף רגע אחד של קורת רוח.ברגעים אלה הבנתי את היגון שבו היה שרוי בו כל חייו, את העיניים העצובות שליוו את פניו גם בשמחות הכי חשובות שלנו, את התעניות הרבות שהיה גוזר על עצמו, את ימי הכיפורים שבהם התפלל בדבקות יתרה, מתפלש בדמעות אין קץ אל מול ארון הקודש הפתוח.
סיפר על אימך שנטש עגונה ללא אמצעי קיום, אוי לבושה....
סיפר על יגאל ומשה, שלא זכה לראותם גדלים ולהיות לידם עם הגיעם לפרקם, הוא סיפר עליך רחל, הבת היפה שלו, על החוכמה שלך, על טוב ליבך, משוש גאוותו.
סיפר ובכה, ובין משפט למשפט כחכך בגרונו ופלט את ליחה מדממת אל תוך קערה שהונחה למראשותיו.
הוא ביקש להתנקות לפני ייתן אתנפשו לפני בית דין של מעלה.
רחל היקרה,
לא אוכל לנחם אותך, אך דעי שלא היה רגע שעבר שהוא לא חשב עליכם, לא עברה דקה שסרתם בה מעיניו.
איש לא יוכל להבין את העצב ואת החורבן שנפל על משפחתך, איש לא יוכל לתאר את הבושה ועוגמת הנפש שעברו עליך אל אימך ואחיך.
שנים רבות עברו מאז, אך איני מעז לבקש ממך לסלוח, אחרי הכול את בשר מבשרי, וכאבך הוא כאבי.
היי חזקה
אדוארדו
