מה היה לאימא? דלקת ריאות? מחלת לב? שטפי דם או קרישי דם במוח? משלביו הראשונים של פרקינסון או אלצהיימר? למה הייתה מבולבלת? מהחום?
ממה היא סבלה בשלושת השבועות טרם פטירתה?
בערב האחרון לחייה ישבתי לצד מיטתה בבית החולים ובדקתי מבחנים. הייתה הטבה במצמה, בבוקר הקימו אותה והיא צעדה מספר צעדים בעזרת הפיזיוטרפיסטית. אבא מספר שידיה רעדו ועלה החשד למחלת הפרקינסון. לא דאגתי. פרקינסון אז פרקינסון - נתמודד איתו.
אבל בשיחה עם הרופא נשאלה אימי , בין היתר, איזו שנה עכשיו. והיא ענתה 80. היא גם ענתה שהעודם ממאה שקל הם שלושה שקלים .
באותו ערב היא ספרה לי על הטעות בחשבון וצחקה. הבאתי איתי בחנים לבדיקה , אז שאלתי כמה זה מאה חלקי עשרים. "50" - ענתה אימי. תיקנתי את תשובתה ותהיתי מה יש לה עם האפס, ולמה שנת 80?
" אולי התכוונה ל2008?" הציעה חברתי.
אימא מבולבלת, סיכמתי, אולי באמת חושבת על 2008, כי 2009 רק התחילה והתחלפו לה הספרות.
שבעה
תמונת נשכחת באלבום המשפחתי, תמונות שחור לבן של אנשים צעירים שרובם כבר לא בחיים - תמונת המצבה . ועליה חקוק התאריך - 1980 וברוסית - נחמן פייגין.
שנים היא לא דברה עליו.
לפני שש שנים, עת ביקרתי בעיר הולדתי ריגה בפעם הראשונה מאז עזבנו בחופזה ב1972, עליתי לקברו של סבי. עמדנו בעלי ואני מלווים באלמנתו של בן דודי ובן זוגה בבית העלמין ולא ידענו היכן קברו ( היא קרובת משפחה מצד אבא ולא יכלה לסייע). האחראית אמרה - תגידו לי את השנה ואמצא ברישומים. איגור הושיט טלפון סלולרי והתקשרנו לארץ.
" אני חושבת 1980 או 1981" אמרה אימי, מופתעת מהשאלה.
מצונו את קברו. אולי אז גם צילמנו את התמונה, אני לא ממש זוכרת.
סבא נחמן, אביה המאמץ של אימי. איש חם ואוהב שמעולם לא נולדו לו ילדים ושגידל באהבה רבה בת ובן ושלושה נכדים.מנהל מפעל שאהבתו הגדולה הייתה מוסיקה קלאסית ושיכולתי לקפוץ לו על הראש במלוא מובן המילה.
הוא נפטר כמה ימים לפני מועד ההגירה שלו מברית המועצות לשעבר. סבתי הביאה אותו לקבורה ועזבה לאיטלה בדרך לארה"ב, להתאחד עם משפחת בנה.
בני הבכור נולד ב31 בינואר 1983. שאלתי את אימי לשם אביה, בכוונה להעניק את שמו לרך הנולד. היא בקשה שאקרא לו בשם אביה המאמץ. וכך היה.
מצבה
הזמנו מצבה ויצאנו החוצה, אני ואבי ומועקה גדולה. למה 80? כי ב1980 נפטר האדם שנפשו הייתה כרוכה בנפשה של אימי.
מה כותבים על מצבה? האם אנו נושאים את התפילה נכון? יוסף הוליד, נחמן גידל וחינך. מה נכון? התיישבתי על הספסל , אבי לצידי , נסערת מהמחשבה שיכולתי לפספס את שמם של נחמן ובת-שבע כחלק מנוסח הכתב על המצבה.
" הוריה מאמציה " הציעה איש הרבנות.
דקות לפני המסע האחרון התחבקתי עם אישה היקרה לליבה של אימי. הבשורה נפלה עליה כרעם ביום בהיר:היא אפילו לא ידעה על שחלתה.
" חלמתי הלילה," אמרה לי "שהיא מתחבקת עם נחמן והם שמחים"
גם בני חלם באותו לילה חלום על סבתו.
היא אמרה לו שכואב לה הראש ושנשמור על סבא אפריים.
בשבעה אבי סיפר לי שאימי בכתה פעמיית במהלך ההגירה: פעם אחת בזרועות סבא נחמן,ופעם שנייה במעבר הגבול.
סבא נחמן - 1980, יהי זכרו ברוך
