זאת רק מסכה.

 

 

מתחת לכל החיוכים המפוזרים להם בכל עבר ,
הבדידות הקרה מבקרת אותי בכל בוקר ובוקר ,
מתחבאת לה עמוק בפנים בין סמטאות הלב ,
נסתרת בדרכה שלה מתחת לחיוך כה מלבב ,

הם לא יודעים באמת מה מרגיש לי בפנים ,
החיוך הזה לא מורגש שיקרי לכל הבוהים ,
הוא נירקב לו עם הזמן ועכשיו הכל נבול ,
התיישן מתקופות כואבות לימים של תסכול ,

ביום בהיר אחד היא הרגישה כל כך נחוצה ,
היא מילאה בי מקומות שוממים ללא מוצא ,
היא שומרת עליי מכל סיכוי לחשיפה רגשית ,
שומרת שלא אתפרק שוב מאכזבה עצמית ,

רק בערב המסכה יורדת לפני ההתכסות בסדינים ,
אני פושט מעלי ערימה נכבדת של שקרים לבנים ,
נכנס למיטת האשליות וחולם חלום של חיוך אמיתי ,
חלום בו אני יבדיל בין דמיון מאושר לכאב מציאותי ,

אני מייחל לרגע בו היא תישאר לה מתחת לכרית ,
לרגע בו היא תהיה חלק מימני, שופעת לה בתכלית ,
שהחיוך הזה כבר יהיה אמיתי לימים יותר מאושרים ,
ימים בהם הוא כבר לא יהיה עוד סתם מתיכה על תווי הפנים...