פניקס

זמני תם והנה אני בוער בלהבות

מרגלי הן מתחילות ואז את שאר גופי הן שורפות

זמני תם והנה אני הופך לאפר

מתפורר לגרגרים ומתפזר בחדר

אך זהו לא הסוף שלי כמובן

כי מתוך האפר אני נולד כל הזמן

מתוח את כנפי הלהבות  בקול צווחה אדירה

אני שורף את קירות החדר ועף אל הלבנה המחווירה

צווחת החופש מרטיטה אותי כל פעם  מחדש

כשאני מתפרץ בעוצמה וחום אדירים כמו של הר געש

החופש, ומשב הרוח הקפוא של עוד לילה קר

גורמים לי להרגיש טעם של חיים שקשור בעבר

חמימות הלהבות מגנה עליי מאותו קור שיגרתי

ובתוך סערת האש המתלקחת, אני יכול להיות עצמי

כי מי יכול להתנגד לסופת האש האינסופית

אפילו בסופות הקרח הנצחיות אני את חומי משליט

 ושוב זמני תם ואני בוער בלהבות והופך לאפר

אך זהו לא הסוף שלי כמובן

כי מתוך האפר אני נולד כל הזמן מחדש...