באמצע החיים

אומרת לי לא וכן ולא - אולי תחליטי

אומרת לי טוב ורע...הבן,

במה טעיתי?

אני איתך ולא יודע אם היום, אולי מחר..

את בליבי, אני מרגיש זאת

האם גם את? או מיותר..

מצד אחד זה לא חשוב,

כל עוד את איתי כאן

מצד שני – אם אליו הולכת

אל תאמרי לאן!

האם גם הוא משתוקק למגע שפתייך המלטפות?

האם תביני שאני הוא האחד..

דלתי פתוחה תמיד אליך – גם בשעות הכי טרופות

רק אל תיקחי אותו איתך...

תבואי לבד...

איך פתאום באמצע החיים - מרגיש משהו חדש

אני שחשבתי שעברתי הכל..

מחפש את עצמי ומוצא אותי נרגש...

יודע שאסור כי התחייבתי

לפניה, לפני הרב והאל

פתאום כנגד כל דעותיי הקדומות

מוותר לעצמי, סולח מתפעל..

את כולך כל כך אישה

ורוצה לדעת הכל – ויותר

את הריח, את הטעם...ובעיקר את התחושה...

לא יכול לעצור, את עצמי משקר.

מי חשב שאני, כך באמצע החיים

ירגיש מה שלא הרגשתי – גם לא בפעם הראשונה

אולי עכשיו פשוט אחר

בוגר? מבין? לא רק ממהר לקחת!

ובכל זאת במין מצב של המתנה...

ואת שידעת כבר חיים אחרים

בן זוג, כן כמו לי, משפחה, ילדים..

ובתוך כל הטרוף שסביבנו יום יום

וכל הנאמנות שידענו בתום

בכל התקוות שבטוב וברע

הגידי לי לא! בקול! במילים...

שכנעי אותי את – לשתוק

לא להביע

לא חיפשתי אותך – איך הופעת במפתיע..

ויודע כי לא בך האשמה...ולא בה...

כי אם בי!

ובוחר להנות מהחדש והשונה

ובכל זאת להפנות את גבי..