קולמוס וגורל

קולמוס וגורל     / משה ר. אזובי

עבי נוצה החלו עולים מעומקו של הים

ואחד מהם עוצב כקולמוסו של עולם

גלי הים, נשברי החוף משמיעים קולם

והוא עולה ומתקדם הוא לבדו והם לבדם

מן הקסת הגדולה של ים קדמון דיו

עלה העב נוטף דמעות של דיו

האם יתאחד עם אחיו או שמא לא ?

עולה על כל דמיון. וגשם ? עדיין לא.

ועלה קולמוסו של עולם

לכתוב לעולם זה גורלם

בדמעות מכסיפות אל מול התפילות

אם במטר ברק ורעם יראו הקולות

וירדו אותיות של עולם

מאפירות מלבינות נעלמות באבם

שירד כבר מטר צועק האיכר

שירד כבר מטר משכשך הנהר

שירד כבר מטר ויהיה גם קר

שירד כבר מטר בוכים בעמק בהר

שירד כבר מטר כאן ולא בנכר !

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי