על הקצה

על הקצה / משה ר. אזובי

הולכת על הקצה מרגישה, שאיש בה אינו רוצה,

שחוח גופה, כבד המשא, את קו כתפיה חוצה,

הולכת לאיטה בצעד לא בטוח גם לא יציב,

הולכת כמעט ונופלת, נופלת כמעט אלי ביב.

"מהרי אמא אל הקטנטונת, הגיעה עת למסירות הנפש,

מהרי אמא פרשי זרועותייך הילדה סובלת בשמש,

מהר אבא הפסק כעסך, העבר בראשך מרכך,

מהר אבא תן יד לאמא, כי רק הרוך משכך".

הולכת על הקצה, חום השמש לא נסבל,

הזיעה קולחת זולגת מתחת לסרבל,

אין יותר קסמים בחיקך אין דבר באמתחתך,

אין יותר אהבה או שמחה בחיקך.

"מהרי אחות אלי אחות בלאט זועקת,

מהרי אחות אלי נשמתה השובקת,

מהר גם אתה אח יקר גם אם אינך יכול לראות,

מהר אח יקר זהו סבלה של אחות".

הולכת על הקצה עוד מעט זה נגמר,

לא ניתן לאחות את הלב שנשבר,

ועולם כמנהגו נוהג, עוזר להרוג וגם להיהרג,

נופלת צונחת אפסו כוחותיה, לפני גלגלי הנוהג.

"כבר עצמו עפעפייך, כבה האור בעינייך ,

אין עוד הבל בפה, כבה פתיל חייך ,

איך לא הקשבנו לכל מילותיך,

איך מחקנו את שביב תקוותיך".

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי