חזרה ליצירות
סיפורים

צעדים

דולי | (15/11/2008 03:36) | 59 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
היא החליטה לעשות צעד, לא סתם אלא היה לה את הצורך,
רק שחסר לה דבר אחד...אומץ.
בראייה לאחור כל פעם שחסר לה הנתון הזה בסוף הוא בא בזעם לכן חשבה אולי הפעם היא תאזור אותו בזמן, בסבלנות, לא תיתן לפחדים לצוף למחשבות לצלול אל תוך מוחה שכל כך עייף ורוצה לשבת על ערסל ולהתנדנד בחוסר מעש עם מחשבות ריקות חלולות.
היא ישבה על הספסל למטה בגינה ליד הבית,
איפה שכל האמהות מורידות את הילדים למגלשות לנדנדנות,
לה לא היה את מי להוריד כי הבן שלה כבר גדול וקטנים יותר לא היו לה
למרות שמאוד רצתה, כוחות אחרים לא רצו,
ניסתה בכל הדרכים אפילו פעם הייתה לשלושה חודשים ואז זה התפוגג.
היא המשיכה הלאה כמו תמיד, לימדו אותה שאסור להיתקע שככה זה היה צריך להיות,
מי קבע? ככה זה בלי הרבה שאלות
דברים מובנים בסיסיים כל תינוק יודע , רק שלאן מעלימים את הכאב? זהו שזה אשליה של הדחקה בסוף הכל מתפוצץ לך בפנים ובכלל בדברים הרבה פחות מהותיים.
בעודה יושבת על הספסל וחושבת עם עצמה
היא ידעה דבר אחד שזה היה ברור ללא כל ספק
שזמן אין לה, הזמן דפק על דלתה בטירוף
 והיא הייתה בתוך מערובלת של מציאות, רגש, הגיון, זמן ואהבה.
היא הפסיקה לספור את אהבותיה למרות שידעה וזכרה את כולן.
היא תמיד הייתה מאוהבת באהבה
עוד בגן היא זכרה איך אהבה את הילד שהכי פחות התייחס אליה, או בכיתה א
 וכמעט בכל שנה משונתיה הייתה מאוהבת  ולתוך זה היא התבגרה עד שהתאהבה בו באמצע שנות העשרה שלה,
למה עד? כי אחריו למעשה לא אהבה לעולם, רק הגשימה אהבות שאהבו אותה.
היא כבר הייתה ריקה וכבר שהייתה מתמלאת לעולם לא לרוויה תמיד השאירה לעצמה חומה שאותה לא עברה יותר,
הצלקת ההיא השאירה את חותמה לעד.
בספסל על הגינה 20 שנה אחרי, 20 שנה של מרדף אחרי אושר בלתי מושג
אולי לפרקים קצרים כן לא יותר מזה,  הבינה שהכול טמון בזה, רק אחרי זמן כה רב הגיעה התובנה שהמשקע הזה שנקרא אהבת אמת שלא התממשה היא זו שזרקה אותה למשך החיים למצבים עגומים כל כך, מצבים של כניעה ומנגד מצבים של כוח של שליטה, לדעת לרסן לא לשחרר רגשות, להיות מאופקת, טעויות, מלנכוליות והכול עטוף בשמחת חיים פורצת כי בתוך תוכה אהבה את החיים.
רק שהחיים קצת פחות אהבו אותה, קצת פחות כי גם על מה שיש צריך להודות ולהתלונן זו מגמת שוטים והיא הרי יודעת שהיא חריפה.
מה לעשות שאלה את עצמה אילו רק יכלה לשתף מישהו נוסף, רק לעצה קטנה אבל לא היה לה את מי.
זה רק היא, המודע שלה, והתת מודע שלה יצאו לדרך, למאבק .
האם היא תעשה את הצעד? האם התובנה שנפתחה בפניה תגרום לה לשינוי?
את זאת נדע בפרק הבא...

תגובות

חזרה ליצירות