חזרה ליצירות
סיפורים

" א ב א "

אילנה קוסטיקה | (11/11/2008 20:02) | 70 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
אבא מת. גופו קבור מתחת אדמת חמרה אדומה. זה מכבר מתפוררים תכריכיו, בבשרו מאכלות תולעים.
 
בתמונה על יד הרדיו אבא יושב ומחייך אל המצלמה. תמונת אלבום החיים, התמרה לאלבום המתים.
 
 
מסכן אבא, מסכן
צרחות אמבולנס מפלסות דרך, חדרים מתחלפים בקצב מסחרר, צרור קטן במסע אל הלא-נודע.
מסכן אבא, מסכן
מיטות חולי מתכתיות, סדינים בתכול, זרים מחטטים בבשרו, בנפשו.
הגוף הגדול מתכווץ לאטו כמחפש להסתתר מפני עצמו.
 
ראשך המוטה מטה והצדה, עיניך מוצרות תחת עפעפים מסתירות, עורך השחום בגוון אפרפר, זיפי זקן קוצני שחור-לבן בלחייך, ריקות.
שבר כלי חסר-כוחות מבוייש באבידותיו.
 
מסכן אבא, מסכן
אנקות כאבך נלחשות בזעם, אור נסוג מפני זרועות אפילות, חושך משתלט.
נפש שבורה בגוף אבוד.
אבא וסבא ובעל ואח ודוד, לבדך, איש אבוד משייט מבלי דעת על מיטת חוליך.
ואני שאת לבי איבנתי לא יכולה לשאת את מראך. תמונה עגומה, תמונה עמומה של מי שהיית והיה כל עולמך.
 
מסכן אבא, מסכן
צינורות דקיקים, שקופים, ירקרקים, מתלפפים, נכנסים, יוצאים. נוזלים חסרי צבע וזה הצהוב נדחסים נדחפים מטה, פנימה, החוצה.
נשימות מאומצות גנוּחות מתוך ואל מסכת חמצן.
"אבא, אתה ישן, האם מסעך החל?!",
מָלְאָה עליבות תמיהה וזעזוע.
סאת הסבל מַלֶאַה בנפיחת החיים.
 
ייאוש לופת צער על מה שהיה ולא יהיה עוד, על כל מה שיכול היה להיות.
זכרונות קופצים, מטילים גיצי אש כחולים כבכַּבֶּל חשמל עבות כרוּת, מעצמו נרעד, אנה ואנה צולף.
סכר נהר הדמעות מזדעזע, בקיעיו מתרחבים, שאלות ויסורים מגיחים, צפים, עולים, שוקעים, מענים.
"אבא אַיֵכֳּה, אנה נישאה נשמתך?!"
 
זקנים קמים למודעה נתלית, סקרנות מהולה בחשש מלווה מבטים בוחנים, ידיעה מזעזעת, צקצוק לשונות בראשים נעים כאומרים, אם הוא, החסון מכולם איננו עוד,עוד מעט גם יומנו יבוא.
 
למילים אין עוד משמעות. אין ביכולתן להפיח חיים. אין ביכולתן לשנות את התמונות, נותרות מתבוססות בתוך הלב.
 
שלום אבא, שלום!
 
 
לזכרו של אבי, שמעון בן-עמי ז"ל, במלאות מחר 30 למותו.
 
 
 
כל הזכויות שמורות.

תגובות

חזרה ליצירות