במקרה או שלא במקרה, נאלצתי להפסיק בקריאה באיזה שהוא שלב, בבולמוס תרגומים משפטיים בשפות מזרח אירופה ובאנגלית. אך כשחזרתי, בלעתי בשקיקה אך בסערת רוחות רבה וקצת במבוכה את הרבע האחרון של ספרה המופלא של גלי צבי וייס.
למעשה, בו נתחיל מזה, למימי היו הרבה סודות, לא רק סוד אחד. ואילו לרינה - היה אולי סוד אחד מבחינת ההתייחסות שלי אליה בכל מהלך הקריאה, אבל אני מרגיש שאני לא מכיר אותה עדיין מספיק טוב, ושהייתי רוצה לשוב ולקרוא את רמזיה המפוזרים על פני מרווחי כתיבה גדולים אך מדודים לגבי עברה והתנסותה שלה.
אכן, השושן הצחור, בפרט בחוויה הפנימית של רינה, מקשר בין שתי הדמויות הראשיות, מציג את מימי לחייה. זו כמובן בשורה, בראש ובראשונה עבור רינה, אבל כפי שחיש מהר יסתבר - גם עבור מימי. עם זאת, חייב אני להודות שהחיבור בין שתיהן הצליח "לעבור אצלי ודרכי", להתקבל כדבר רגשי אותנטי ולא מפוברק, אך בכול זאת לא מובן לי: הכיצד ולמה היא, רינה, ספגה את מימי לתוך חייה בסימביוזיה המתוארת מעולם הטבע והצומח?
קל לי יותר להזדהות עם דמותה של רינה, שאומנם בנויה פחות באופן ישיר, מורכבת בפחות שכבות גיאוגראפיות, אך יותר מחוברת למקום ולזמן מסוים בחייה, ואשר גם משדרת עם כל המוזרויות שלה אנרגיה מאוד חיובית ואוהבת אדם - מאשר עם דמותה של מימי, אשר מחד מעוררת התפעמות והתפעלות, אך גם פה ושם רחמים, ופה ושם אי-הבנה ותחושה של מופלא מעניין, אשר כדברי המשורר בספר תהילים - אין בו חֵקֶר, מופלא מבינתך. משפחתה של מימי אומנם לא הייתה מוגדרת בספרות המקצועית כדיספונקציונאלית, אך עדיין יש מטענים ותהיות לכאן ולכאן במהלך הקריאה, בייחוד לקראת סיום, במשפטו של דודה בניו יורק, המתעצמים עקב התנהגותה של מימי עצמה.
למעשה, אני מתחבר עם מימי בכמה מישורים רגשיים שונים, אשר אינם מתחברים לכדי תמונה סדורה וקוֹהֶרֶנטית.
אני כאמור רוצה לחזור ולהעמיק בדמותה של רינה, ואני מודה שלא ממש הבנתי "מה עבר עליה" בקטע של כתיבת מודעת האבל שלה עצמה, במה שנראה לי די בולמוס חולני ולא מסע התפתחותי בעלילת דמותה.
בסופו של דבר, ספר זה נוטה יותר לאופטימיות מאשר לפסימיות, אם כי מדובר באופטימיות לא פשוטה ולגמרי מובנת, באמירה רגשית ומודעת של אני מאמין בחיים, בתוך כתיבה שהיא בעייקרה פסיכולוגית: ריאליה מחד, אבל גם די הרבה פנטזיה בצורת הבזקים לאחור וקטעי על של הסופר הכל יודע. אבל האם הסופר הוא לגמרי כל יודע? הייתי אומר "כן ולא". הוא מכיר אומנם את הרגעים המכוננים בחיים של שתיהן, את אבני הבניין המשמעותיות. אבל האם הוא יודע גם למה וכיצד? לדעתי לא לגמרי, לא עד הסוף. בגלל זה הספר נותר במידה רבה אפוף בהילת מסתורין, גם לאחר פרימת החוטים של כמה וכמה סודות, לאחר שקורא כמוני ציפה לגלות בסופו של דבר סוד קיומי נורא אחד בלבד.
הספר מומלץ בחום. רומן פסיכולוגי, אשר הינו גם סיפור מסגרת לירי, סיפור רומן התפתחותי המורכב מעלילות משנה בחייה של מימי (בחייה של רינה, אומנם פחות ובאופן סמוי ודחוס יותר!), ובעת ובעונה אחת גם ספר מתח בהמשכים לחובבי מתח חסרי תקנה כמוני.
