ארסירו

ארסירו גוסס לבדו וימות לבדו, הוא יחיה אי שם את מותו לבד.

פעם היה מדובר בנער צעיר, מי זוכר זאת...?

כל מי שהעז לזכור כבר נח אי שם בעולם המת שלו

והעולם המת של ארסירו, כך מסתבר: תמיד היה מת.

חיים הינה מילה ותו לא, לפחות כך עבור ארסירו

תקופה אחת מאחוריו ותקופה חדשה לפניו

לפניו תקופה מלאה בריקנות מחרידה

יעמוד ארסירו בשערי התקופה

ובאורח רוח של תייר לונדוני יתהה איפה השוני

עולמו המת של ארסירו עתה יישאר גוויה יתומה

הגוויה היתומה שכונתה ארסירו תשתעל קצת לפני

ואז – איזה פלא תקבל את עול החול באותה אדישות שרק המתים ניחנים בה

ארסירו הינו אדם מזדקן, ארסירו הינו שם לא קיים

ארסירו הוא המוות המחלחל בליבנו בכל הזדמנות של אפשרות לחיים אחרים

ארסירו הינו מחלה חשוכת מרפא, ארסירו הינו מהות הריפוי

ארסירו הוא הפחד המזדחל בתוכנו כל אימת ששמץ אופטימיות מפתיע

ארסירו הינו קול הריאליזם הבוטה, ארסירו הינו שילדת הבסיס של קיומנו

ארסירו מת!             מה אם כך...?