(הסיפור נכתב כתרגיל בסדנא בגוף ראשון, שני ושלישי - מעניין לעניין באותו העניין)
בגוף ראשון : הרהורים בין שמיים וארץ
אני עדיין שפוך בגלל אתמול בלילה, והייתי צריך לקום בצהריים ולתפוס את הטיסה ארצה, אחרת בוודאי הייתי ישן עד הערב. יא – אללה כמה שתיתי במסיבה הזו, הכל ניסיתי, היו שם משקאות הכי יקרים שרק שמעתי את שמם והייתי סקרן לטעום. אני לא במיוחד רגיל לשתות, בירה פה ושם ויין בליל שבת בארוחה וכמובן בהזדמנויות שונות, אך כאלה דברים לא מגישים בארץ במקומות שאני מוזמן, בטח כל בקבוק כזה עולה עשרות, מה אני מדבר, אולי מאות שקלים.
אז אחרי החינגה של אתמול, כשהגעתי למלון – היה כבר בוקר כמעט – נפלתי כבול עץ על המיטה, מזל שכוונתי את השעון המעורר וליתר בטחון גם הזמנתי השכמה בקבלה, אחרת בטוח לא הייתי מגיע לטיסה בזמן.
עכשיו אני במטוס מרומא לתל-אביב, עדיין סובל מהנג-אובר רציני, ומיד כשהתמקמתי במושבי נרדמתי. אני מתקשה בדרך כלל להירדם בישיבה בטיסות, אך היום ללא ספק הייתי יכול להירדם גם בעמידה.
הדיילת העירה אותי מקודם כשהגישה את הארוחה. קבלתי את המגש ולהפתעתי חיסלתי את כל תכולתו, אני לא משתגע בלשון המעטה מהאוכל בטיסות, אך מלבד כוס קפה ששתיתי לפני הטיסה, לא בא דבר אל פי מהערב הקודם כשנשנשתי קצת במסיבה, שם בעיקר התרכזתי במשקאות. שתיתי את הקפה שהוגש לי בסוף הארוחה וביקשתי עוד . הַרגָשָתי השתפרה וגם כאב הראש שפקד אותי התעמם. הייתה כמובן חסרה לי סיגריה עם הקפה, אני לא מעשן מי יודע מה אבל אוהב את הקפה שלי עם סיגריה. ואז, כשחשבתי על סיגריה, זה נחת עלי פתאום - ונזכרתי.
ראיתי נקודה אדומה מהבהבת בחושך ויד הונחה על כתפי. קול צרוד של אישה שהעיר אותי
“May I join yoמעלפוני, שאל באנגלית : "?u
לפני כן זחלתי לאחד מהחדרים הרבים בוילה ונשכבתי על המיטה הרחבה שהייתה שם. ראשי היה עלי סחרחר והרגשתי שאני צריך לשכב קצת לפני שאחזור למסיבה. כששמעתי את שאלתה, מצאתי את עצמי זז הצידה ומפנה לה מקום, והיא נשכבה על-ידי והמשיכה לעשן בחושך וכמעט ונרדמתי שוב.
"You are really hot , baby ואז שמעתי את הקול הנמוך לוחש קרוב לאזני: "
ויד ענוגה החלה לתור את מפת גופי שהתעורר באחת. טוב, מכאן כבר הדברים זרמו, היא זו שלקחה את היוזמה בהתחלה, אני הייתי פסיבי, אך לא יכולתי לבייש את הפירמה, יש לי מוניטין שעליו הייתי צריך להגן, אחרת מה היא תחשוב על הישראלים? שהם קוטלי קנים? והיא הייתה מצויידת היטב – גם בחיטובים מושלמים ובזוג עופרים תאווה לאצבעות, כי העיניים הרבה לא יכלו לראות בחשכה - וגם באמצעי מניעה ריחני, כך ש...
עכשיו יש לי בעיה רצינית. כשנפרדנו - אחרי ההתרחשות נמנמנו ביחד עוד איזה זמן - היא אמרה לי שיתכן ותבקר בקרוב בארץ בענייני החברה שהיא עובדת וביקשה את הטלפון שלי, ואני, שהייתי עדיין מסוחרר, גם מהשתייה וגם ממנה - באור היא התגלתה מושלמת גם מהכתפיים ומעלה - נתתי לה את מספר הסולולרי. אוי לי אם טלי תתפוס אותי משוחח עם אישה זרה בטלפון, גם ככה היא רגישה בנושא הזה. לא שנתתי לה סיבות לכך מאז התחתנו, הייתי בעל נאמן (לפחות עד עכשיו) , אבל עיניים יש לי והן לעתים לא מצליחות לחדול מלשוטט גם כשאני בחברתה. כך שהמעשה הפזיז שעשיתי כשנתתי את המספר, יכול להיות פתח להרבה צרות. נו, את הנעשה אין להשיב ואני טיפוס אופטימי מטבעי ומקווה לטוב.
בגוף שני: להטיח את הראש בקיר
אתה ממש, אבל ממש לא מסוגל לשתות מספר כוסיות מבלי לעשות שטויות; וכי מה חשבת לעצמך כשנתת לההיא את מספר הטלפון הנייד שלך? ולהוסיף חטא על פשע, השארת את הסולולרי שלך בבית, כאילו הזמנת לך צרות! אולי מישהו שם למעלה רצה להעניש אותך, אחרת לך תסביר את צרוף המקרים שבדיוק ביום היחידי ששכחת את הטלפון על המזנון בסלון, ההיא שלחה את האס. אם. אס. המהלל ומשבח את תפקודך במיטה!
שוד ושבר! ניחא אם אתה היית מקבל את ההודעה ומוחק אותה, שום נזק לא היה נגרם; אבל שאשתך תקרא את הדברים האלה?!... לא נעים וזאת בלשון המעטה. מה כבר יכולת לעשות? להכחיש לגמרי לא יכולת, המסרון היה מפורש מדי. אבל ניסית להסביר את הסיטואציה, שהיית מבושם באותו שלב ונשכבת על המיטה לנוח קצת ונרדמת, ושמעבר לכך לא זכור לך דבר, כשהתעוררת ההיא הייתה לידך במיטה ואתה מיהרת להסתלק מהחדר. ניסית להגיד לה שכנראה החבר לעבודה שלך מסר לה את הטלפון, שאולי זו בכלל הלצה שלהם...ניסית להגיד הרבה דברים כדי להיחלץ מהעסק ביש הזה, אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע. היא שפכה ים של דמעות, יכלה להטביע את הטיטניק בדמעותיה, שום ניסיונות הרגעה שלך לא צלחו. לבסוף אמרה לך בטון של קרחון שהיא צריכה לעשות חושבים בנוגע לנישואים שלכם ובקשה ממך לסלק את חפציך מחדר השינה, זרקה אותך משם לחדר האורחים. ניסית אמנם למחות, אבל היא הודיעה לך באותו קול מקפיא שאם אתה עוד פוצה פה, היא מסתלקת בו במקום מהבית ומהנשואים האלה. מה יכולת לעשות? אספת את דבריך כמו ילד צייתן ועברת לחדר האורחים.
שבועיים, שבועיים שלמים היא ייבשה אותך, לא דברה איתך מטוב ועד רע, השאירה לך פתקים עם "אמך צלצלה" או "תתקשר לבוס שלך" , לא ענתה לך בכלל ואם המשכת לדבר אליה, עזבה את החדר. רק אתמול בלילה הצלחת לשבור קצת את הקרח, זה שהיום יום הנישואים שלכם בא לעזרתך. הצלחת לרכך אותה במקצת, בייחוד עם המשפט המוצלח שיצא לך, אמרת לה כך: "את רוצה להרוס כל מה שבנינו רק בגלל מעידה חד פעמית שלי בשעת שיכרות, דבר חסר משמעות לחלוטין מבחינתי..." שפכת מילים כמו מים, נשבעת לה שתמיד היית נאמן לה, שהיא הדבר הטוב ביותר שקרה לך בחיים...אתה יודע מניסיון העבר שזה משפט מנצח, תמיד עובד על נשים. בקיצור, גמרת את הלילה מחבק אותה במיטה הזוגית. אמנם היא לא נתנה לך, הייתה עדיין קצת מסויגת, אבל היום כבר יהיה בסדר, אין לך ספק בכך.
בבוקר מהעבודה, דבר ראשון התקשרת והזמנת שני דברים: להערב מקום במסעדה שהיא אוהבת, ולסוף השבוע – צימר במצפה בגליל. אמרו לך שזה מקום פיגוז. ברור שהיית צריך להתרפס קצת יותר אחרי העניין ברומא, פייר, אתה יכול להבין אותה, תתאר לך שזה היה הפוך, שאתה היית במקומה...
עכשיו אתה רץ הביתה, לא רוצה לתת לה עוד סיבה לכעוס עליך, ואתה צריך להתעכב קצת בחנות הפרחים לקנות זר עבורה, יום הנישואים הראשון שלכם היום, צריך להתאמץ קצת, הלא כן?
אחרית דבר (בגוף שלישי) יפורסם בקרוב
