יצירות אחרונות
שְׁדֵּרוֹת הַשִּׂמְחָה (0 תגובות)
אביה /שירים -02/05/2024 09:43
פעם היו חלומות.. (1 תגובות)
אילה בכור /שירים -02/05/2024 09:43
עַל נַהֲרוֹת הַלֵּב (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 04:21
כבר דבר לא יהיה בסדר (4 תגובות)
גליה אזולאי /שירים -01/05/2024 23:33
אל תכתב לה שיר אהבה (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -01/05/2024 21:52
העטיפה וצניעותה (4 תגובות)
צביקה רז /שירים -01/05/2024 21:44
סחרור- מתוך דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -01/05/2024 21:05
ריח הכמיהה (7 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -01/05/2024 18:15
סיפורים
TimeTime/ איתמר שקד אור הירח האיר עליו קצת ויוסי חשב שאולי כבר הגיע הזמן. לא, כנראה שלא. ואם הייתה שם מראה הוא היה מוכיח את זה. מה שתמיד היה, כנראה שכבר לא ישתנה. היא אוהבת אותי? הוא חשב על זה הרבה. בלי לשים לב, כדרך מחשבות שמערערות את תפישת המציאות בבני אדם הוא הגיע לצומת. מכונית אחת עברה, בתוכה זוג צעיר שמע מוזיקת רוק בווליום נמוך. שוב הציפה אותו אותה התחושה. הוא הרגיש נחות. מכוער לבד באמצע הלילה, הוא שוב הרגיש שהעולם כולו צוחק עליו. יוסי נולד מקולל. זהו. מקולל בקללת ההבנה. אילו רק היה טיפש. אמרו שהוא מחונן. איזה בדיחה! מחונן במה? בסבל??? אבל אין מה לעשות, החיים ממשיכים. הוא הוציא סיגריה. חיוך נשמט מפיו וצחוק רפה של אירוניה. היו לו סיגריות Time, גם כן סיגריות. עדיף כבר להיכנס לתא גזים מחורבן לא? כנראה שכן, ובחצי טירוף הוא שיחק אותה נחנק אל מול הלילה האילם. כמו טוב כשאפשר לשעשע את עצמך! ככה יוסי היה חי. סובל – וצוחק לבד, סובל – וצוחק לבד. שגרה מפוקפקת, אבל מספיקה בהחלט לאלו מבינינו שנולדו נחותים. הוא נזכר בה שוב. היא לא אוהבת אותו. לא. אין ממש סיכוי. למי איכפת? הוא ירק הצידה. יש לו את סיגריות ה-Time המזדיינות שלו, אז מי צריך את הבחורה המחורבנת? אי אפשר כבר למות בשקט??? תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |