יום הכיפורים האחרון שלי כאן

זֶה מָקוֹם שֶל שְעֲת בֵּינָיְּים

וַאֲנִי כְּלוּאָה בָּשֶקֶט

וְזֶה מוּזָר שֶמִתְבַּקֵש לִי לִפְרוֹץ אוֹתוֹ

וְלִזְעוֹק.

אַתְּ וַדָאי בֵּין הַתְּפִילוֹת

אֲנִי סְּפוּנָה בְּעוֹצְמָה שֶל פָּחַד

שוֹרֶטֶת קִירוֹת

לֹא חוֹצָה גְבוּלוֹת

כִּי בִּלְתִי אֶפְשָרִי.

זֶה מָקוֹם שֶל אֵין אָבִיב

בְּקוֹשִי סְּתַיו מָרְגִיש

וְרִיק

וְקִירוֹת

וְהַגָנוֹת מִתְפוֹרֶרוֹת

וּבֵּין הַסְדִינִים הַבְּדִידוּת

כִּמְעֲט מְלָטֶפֶת.

זֶה מָקוֹם שֶל מוּטְרַפוּת

הַשוֹרֶפֶת בָּעֵינָיִים

גָּם בְּתּוֹךְ

אָךְ  בְּעִיקָר בָּשְתִיקוֹת

הַמָזְכִּירוֹת אֶת הַלֶבָד

וּמָחְסִירוֹת פְּעִימוֹת

בְּכֹל הַאִי  
וַדָאוּת.

שוֹנֵאֶת אֶת הַמוֹעֵד

בּוֹ נִקְוֵה מֵרְחָק צֲהוֹב שֶל עֶצֶב

וְאֲדוֹם שֶל כְּאֵב פּוֹעֵם.

וְהַבְּרֵירָה הִיא נְגִיעָה בָּרֶגֶש

שֶאִי אֱפְשָר  אוֹתוֹ

כִּי מָה שוֹנֶה הַלָיְלָה הַזֶה מִכֹל הַלֵילוֹת

הָרֵי רָק הַטֶקְסְט עוֹשֶה אֶת כֹל הַהֵבְדֶל