שבת בבקר יום יפה-הרומני הטורקי והמרוקאי

אתמול השכם בבקר,למעשה בסביבות שבע וחצי לערך התיישבתי על דרגש העץ הקבוע שלי בחוף השכונתי.

הבאתי עימי את ציוד הצלילה לדייג אבל  כנראה שהייתה בי עצלנות והעדפתי להתחמם מקרני החמה שהחלו להפציע ולהאיר את המים בתאורה רכה כזו ומערסלת.

לא עברו כמה דקות וניגשתי להכין לי ארוחת בקר שהותקנה משלל ירקות שנבצעו על ניירות עיתון מאחד ממוספי סוף השבוע,אני מודע לאימרה שכלים  נאים מוסיפים לטעם אבל פשוט הייתי במוד של לאכול וללגום איזו כוסית או שניים עם בצל וצנונית טרייה .

התורכי הגיע בשעה הקבועה שלו שבה הוא נוהג לטבול במים הצוננים מעט ואז הוא נכנס כהרגלו בקודש למלתחה לשטוף את גופו במים מתוקים ורק אז הוא נפנה לדיבורי סרק ושאר רכילויות.

הזמנתי אותו לכוס משקה אולם עקב בעיות בריאות הוא לא נעתר לי, לפחות לא מיידית.

רגעים ספורים חלפו בטרם הגיח לאיזור המרוקאי שתמיד שמח ללגום כוסית טובה בבקר של שבת קודש,הטורקי שראה שהולכת להתפתח חגיגה  כמו  בז לרופאיו ואמר שבעוד דקות ספורות הוא חוזר  עם כמה דברים טעימים,המרוקאי לא נותר נטוע במקומו ונחפז לביתו להביא צלחת גדושה של בשר בקר ושאר הדברים ששלה מתוך סיר החמין שהתקינה אשתו לארוחת הצהריים.

אני נותרתי לבדי ,לא בדיוק ידעתי למה לצפות אבל ידעתי שאני הולך להנות מישיבה עם חברים טובים.

הטורקי חזר ראשון כשבאמתחתו צרור של צלוחיות וכלי מטבח נאים,חיש קל הוא הכין מאזטים של סרדינים  ולימונים קטנים וירקרקים מגינתו נסחטו עד תום ומיצם ניגר על אידרת הדגיגים הכסופים.

הוא כמו והתמזמז מעט עם פתיחתו של בקבוק הויסקי וטען שיש לחכות לצלע השלישית,הלה אכן התבושש מעט אבל הגיע עם מנה הגונה של חמין,הרוח הנעימה בשילוב השמש שעדיין לזלהטה ברקיע,המים הצלולים ברקע ומעט שחפים שחיפשו להם מזון   גרמו לבלוטות הטעם גירוי .

המשקה נמזג באיטיות ובכבוד הראוי לכוסות,מדי פעם הפריעו עוברי אורח למשתה הקטן ובירכו בבקר טוב או בשבת שלום ויש כאלו שזכינו מהם לברכת חתימה טובה ברוח הימים הנוראים.

אין על השילוב של סרדינים טריים עם לימון ובורקיטוס ממולא בתרד ,ביס גורר ביס ולגימה גוררת לגימה,הגוף אט אט נעשה נינוח ורפוי יותר והמחשבות מקבלות יישות משלהם.

אז כאשר נדמה כאילו והחגיגה נסתיימה,הטורקי פורס חריץ של גבינת רוקפור ריחנית מעל צלוחית הזיתים הסורים הבקועים שהכין מעץ הזית שצומח בגינתו,זיתים מרירים במידה הנכונה,או אז כאשר גם זה עומד להסתיים הוא שולף לפתע את הקינוח המושלם,חריץ  בעל משקל יפה של גבינת קצ'קבל טורקי בעל ארומה נפרס מהסכין היישר לאצבעות ואז  אתה מתמסר לטעם האלוהי של הגבינה הזו שפשוט גורמת לחושים שלך להיות שבויים שלה ולו לרגע.

כעבור שעה קלה אנו פונים איש איש לדרכו,הים נשאר שם עדיין ורק הסלעים ניצבים כמו עדים אילמים לארוחת הבקר הנפלאה שלנו