סיפורים

דרך הגב

כל חיי אני נושא את גבי על גבי, בטוב וברע בשמחה ובצרה.
מיום ששיחק ריבונו של עולם בלגו הרכבה, משחקם של האלים, מצא שהגב שהרכיב בחוג לאומנויות, איננו איבר שמצדיק את מקומו בחזית היצירה האנושית ועל כן קבע לו מקום טוב ביציע האחורי...
אם היה חושב הקב"ה שהגב ממש לא יצירה מוצלחת, היה ממקם אותו כנראה אי שם מתחת ליצירה פחות מוצלחת הנקראת בשפתנו "אחוריים"..
מכיוון שהאלים האחרים בסביבה לא הביעו התלהבותם בצורה מספקת, החליט הקב"ה לפצות את הגב ולהעניק לו מקום של כבוד בסולם הכאבים של המוצר הסופי...

על הטעות הזו של המעצב אני סובל היום סבל רב...

בערב שבת אחרונה, מתוך התחשבות בגב על שראה כל השבוע רק משענות של כסאות, החלטתי להוציאו לאוויר העולם הנמוך ביותר על כדור הארץ.
רשת הקשר הוקמה, האופנועים זוודו ותודלקו ושיירת הרוכבים יצאה לכיוון ים המלח.
שלא כמו גבות אחרים שהיו מוסתרים במטען חורג, היה גבי פנוי לחלוטין מכל מטען ויכול היה להתרשם מיפי נופי הדרך המרהיבים.
כשהגענו למחוז חפצינו במצפה דרגות, ערכתי לו סיור פנורמי שייטיב לראות את ים המלח בחושך.

המשתה שערכנו בערב נועד לספק את צרכיהם של אביזרים אחרים בגופנו ועל כן לא אגזול מגיבורנו הגב את תפקידו בסיפור זה.

בשעת לילה מאוחרת, הראה גבי סימנים של חוסר שביעות רצון ופקד עלי להשכיבו לשנת לילה ממושכת. שלא כמו הגבות האחרים של חברי, גבי נטול פרווה ורגיש במיוחד, על כן דאגתי לרפדו בסדין ולכסותו בשמיכת צמר עשויה מצמר, לא לפני ששידדתי וניכשתי את המשטח עליו הנחתי את מזרוני.
כל ההכנות, היחס ותשומת הלב לא ספקו את הנבל!
בבקר, משניעורו תושבי האוהל משנתם ויצאו להטיל את מימיהם, הכריז גבי על שביתת התיישרות וכפה עלי הטלת מים בסגנון שטרי וג'וניור כלבלבי הננסים שולטים בו טוב ממני... הקושי בהרמת רגל היה הרבה פחות משפיל מהמתז שספגו פניי...

הדולורוסה חזרה לא הכילה את המושג הנאה. כנקמה, לבשתי מעיל רכיבה שחור כדי להסתיר מהגב הסורר את הנוף...

שבוע ימים אני מנסה לפתות את הגב להניח לי. הנבל מביע כנראה סולידריות עם שביתת המורים התקועה ומצמיד את שביתתו לשביתתם...

הבקר, גייסתי את אשתי לעזרה במלחמת ההתשה בגב. הפעלנו נשק סודי המכונה ה"אגד הבוער"! במלאכת מחשבת חשפה אשתי את נקודת התרפה ובהינף יד הדביקה לגבי את האגד הכימי המדבק...
נראה כמה זמן יוכל לעמוד הגב בסבל הזה...
המערכה הבאה בקרב מתוכננת על מתקפת וולטרן....

תגובות