תליון הקסמים

הלילה היה חשוך מן הרגיל, אך שקט. רק צעדיה הקטנים של ילדה קטנה, האוחזת  בתליון קטן, פילחו את הדממה.

שערה השחור של ביאנקה התנופף ברוח הקלילה של הלילה ועיניה השחורות כפחם נצנצו בחשיכה.

רומא היתה שונה מעצמה, שונה מאוד.

" היום זה היום " חשבה לעצמה אותה ילדה צעירה. " אין שום הסבר אחר ", קבעה ופנתה אל תוך סמטה אפלה ומוזנחת.

התליון שבידה החל זוהר ורוטט. " זה חייב להיות פה " אמרה לעצמה ורעד של צמרמורת עבר בגופה.

ככל שהתקדמה, זהר התליון ורטט בעצמה גבוהה יותר.

ליבה של ביאנקה דפק בחזקה, נשימותיה היו קטועות וידיה החלו מזיעות, עד שמרוב הזיעה התליון נפל.

" התליון! " צעקה, תוהה איך תמצא אותו בחושך הלילה, אותו רק הירח המלא והכוכבים מאירים, אך אז נזכרה שהרי הוא זוהר ורוטט, לא יהיה זה מסובך למצאו.

לאחר שמצאה את התליון המשיכה בדרכה, בצעדים מהוססים. אמנם ידעה היטב מה משימתה, אך עדיין חששה מפני הכשלון.

לבסוף, לאחר דרך ארוכה, הגיעה ליעדה, מזח קטן בו עוגנת סירת משוטים פשוטה. התליון זהר ורטט כעת כך שבכדי לא להפיל אותו ולא להסתנוור מאורו נאלצה להחזיקו בשתי ידיה בכזו חזקה, שפניה נהיו אדומות, ופרצופה התעוות.

לעובר אורח היה זה בודאי מחזה מוזר ומצחיק, ההפך הגמור ממה שהתחולל בראשה ובליבה של ביאנקה. אך לא היו עוברי אורח כלל.

"סימפלאלגריה " צעקה, התליון לא שקט, הפעם זה לא עבד. ידיה של ביאנקה כאבו וזיעה ניגרה על פניה, אך היא לא ויתרה. היא לא יכלה לותר.

אמנם היה זה אמצע הלילה, אך השמיים החלו אט אט להתבהר. " הכל בגלל התליון " חשבה, והסתכלה מעלה.

המחזה היה מרהיב, ערבוב של כל צבעי הקשת, ללא יוצא מן הכלל.

" ביאנקה " לחשה הרוח. ביאנקה החלה לרעוד, על אף החום שנוצר פתאום. אך היא ידעה כי עשתה את המעשה הנכון, והכל בזכות התליון, התליון הקסום.  היא המתינה שעה, ועוד שעה, אולי אף יותר, ונרדמה, כאשר התליון מונח בידה.

 איש... ים... תליון... דם... תליון... "סימפלאלגריה"... עוד דם... אירועי השנה האחרונה הופיעו בחלומה, לא מרחמים עליה, על ביאנקה הצעירה.

היא חלמה על אותו לילה, אותו לילה מזוויע. איש... ים...  תליון...  דם... תליון... "סימפלאלגריה"... ועוד דם...

אך בכל זאת, בכל זאת הצליחה להציל את כולם, היא, לא לבד, כי התליון היה שם.

ביאנקה התעוררה, כולה נוטפת זיעה, ליבה הולם, ראשה מלא מחשבות, התיישבה על הרצפה הקרה, והמשיכה לחכות. לחכות למי ?

 עוד לא ידעה...