סתיו

כמה שקט, עכשיו.

אני יושבת על החול הלח והקשה ומקנאה בגולשים.

הגלים לוחשים לי סודות שגורמים לי לרצות להישאר לנצח.

אני משתפת אותם שמטוס בשמים תמיד נראה לי יותר כמו כריש שטורף את העננים,

 מאשר ציפור מטיילת והם נשברים בהסכמה. לוחשים שוב ושוב את השם שלך.

ומבקשת שישמרו עליך בדרך החדשה.

כבר לא כ"כ קיץ, המים חמים ומזוהמים ובחוץ הרוח מאיימת להעיף אותי רחוק.

אני נותנת לה להיכנס לי לבין האוזניים ולנקות משם את כל המחשבות.

השמש נפרדת קצת מהר מדי, ואני מרימה אליה את הידיים בחיבוק,

 מנסה לשמור בבטן עוד קצת קרניים לימים של מחסור. הגיע הסתיו.

לוקחת נשימה עמוקה של מלח וחול מאלתרת תפילה ושולחת לך

- עם הגל הכי גבוה בסביבה -  נשיקות מהים.

וגם ממני.