יצירות אחרונות
מפלה (0 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -05/05/2024 07:50
שִׁיר הוּא לֹא רַק צוּרָה - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (3 תגובות)
שמואל כהן /שירים -05/05/2024 02:38
אי אפשר עוד (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/05/2024 22:19
הקזוארינות (3 תגובות)
צביקה רז /שירים -04/05/2024 21:46
כְּשֶּהַתוֹתַחִים רוֹעֲמִים (5 תגובות)
אביה /שירים -04/05/2024 16:45
הַלֵּב. הַלֵּב. (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -04/05/2024 11:58
עמימות (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -04/05/2024 11:30
ימים חסרי נשימה (6 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -04/05/2024 08:58
סיפורים
יהודה ביטון (גרעינים פרק 2)יהודה ביטון שיכור. מסתובב בשכונה ללא מטרה מוגדרת, מניד בראשו ומצקצק בשפתיו ציקצוקים בעלי משמעות. תמיד מדבר עם עצמו. לעיתים, כשהוא דן בכובד ראש בסוגיה חשובה, אפשר לראות כיצד מצחו מתקמט, עיניו מרצינות לפתע וראשו נוטה בזוית קלה ימינה. כך הוא עומד באמצע הכביש, בקבוק של ערק בידו הימנית ומעילו הבלוי נוטה בחדות לכוון נעלי ההתעמלות הישנות שלרגליו מכובד שני בקבוקים נוספים המצויים בכיסי המעיל. הנהגים בשכונה כבר יודעים, אם יהודה ביטון עומד קפוא באמצע הכביש, סימן שעסוק הוא בפתרון בעיה חשובה ואין להפריע לו בשום אופן. לכן הם עוקפים אותו בזהירות וממשיכים לדרכם. תמיד ימצא פתי תורן שינסה לעזור לו ויספוג את סיפוריו. "איזה בנאדם זה, שותה ארגז בירה ולא נהיה שיכור". אחר כך הוא אוחז בחזקה בשרוולו, מקרב את פניו לאוזנו ולוחש ברצינות תהומית: "הבית פתוח, יהודה, הכול מוכן, יש בגדים נקיים ואוכל והכול". "מתי ראית אותו היום? איפה? שיחררו אותו? למה"? הייתה פוכרת אצבעותיה ומכה קלות בכף יד פתוחה על לחיה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |